"אני רק מתחילה בשיטוט – וכבר אני מוצפת. הרחוב מציף את כל החושים בו זמנית והם נכנסים לפעולה בווליום גבוה. האדרנלין מתחיל לזרום, ולא רק האדרנלין, גם האסוציאציות – כל פרצוף, גוף או תלבושת, כל חלון ראווה, מזכירים לי משהו או מישהו".

אני מזמינה אתכם לקרוא כתבה שכולה סודות מקצועיים של המשוטטת. היא נכתבה במשך כשנתיים, אבל איכשהו לא נמצא הרגע הנכון לפרסם אותה. העיתוי הנכון הגיע כאשר לכבוד יום המשוטט/ת הבינלאומי, שחל ב-19 ביוני, קיבלתי הזמנה מאתר http://www.slow.org.il לכתוב את האני מאמין שלי על שיטוט.

היכנסו לכתבה ותגלו: מה המשמעות של שיטוט בעיני? למה אי אפשר לשוטט בשכונת מגורים נקייה והומוגנית? איזה תפקיד ממלא האוטובוס כשיוצאים לשיטוט? מה קורה לתחושת הזמן ותחושת המרחב כשמשוטטים? למה אני תמיד משוטטת לבד? ומה התפקיד של הכתיבה בסוף כל שיטוט?

מקווה שתקבלו ממנה השראה לצאת לרחוב, לשיטוט משלכם