בזכותו של אורן פישר חתיכות עץ ישן הפכו ליצירי אנוש

הם אנונימיים וכמוהו, הגיעו מאי שם ויצרו קהילה

במשך זמן רב אסף אורן פישר בבניינים נטושים, בחוף הים וברחובות, חלקי עץ ישן, חתיכות פח וחוטים חלודים
עיניו קולטות את האנרגיה שהם אוצרים בתוכם, את השריטות ואת הבלאי
את הזקנה ואת החיים

הוא אורג אותם במוחו

באצבעותיו הארוכות ובעדינות רבה, חתך וחיבר את חלקי העץ בעזרת חוט מתכת והקים אותם לתחייה

על קירות הגלריה הקטנה, כמעט שטוחים וחסרי משקל, הם הקיפו אותו

כולם דומים לו – עדינים ונבוכים, תמירים וארוכי גפיים, שבריריים ויכולים להתפרק בכל רגע
הם קלי תנועה אך זקוקים למשענת יציבה, ואולי זו הסיבה שהאמן בחר לתלות אותם על הקירות
כמוהו הם הגיעו לא מזמן לעיר הגדולה ושוקלים את צעדיהם בזהירות

אורן אפשר להם חופש תנועה במפרקים ולכן הם מזכירים בובות שמפעילים בובנאים בתיאטרון

הוא צבע להם בגדים, הפך מסמרים לכפתורי החולצה ופיסות מתכת לכיסים

את הגברות הלביש, תיכשט והנעיל בנעלי עקב

ראשי זוג אחד נוטים קדימה כמהורהרים נצמדים זה לזו ומעבירים בי תחושת עצב

הוא אפילו קצת נשען עליה והעץ הכהה גורם לתחושה שהם אחד

זוג אחד שומר מרחק

איזה זוג מקסים אומר הזוג שעומד מאחורי

אחד תוהה ועוצר, אחר התעורר ולא שתה קפה, אחד נוטה לשמאל ואחד, כמוהו, עזב את הצפון והקים את גלריה משונע

לאחת בעלת צוואר ארוך ואצילי, ענד כתר זהב אך לא הלביש אותה במחלצות כי המלך לחש לו שהוא בחר באיכרה פשוטה שתהיה לו למלכה

ארבעה מהם תלויים זה לצד זה על חוט דקיק כמדגישים את קיומם השברירי

פניהם מלאי הבעות, וצלליהם הנופלים על הקיר מדגישים את הפגיעות, העצב והאנושיות שבקיומם

התפעלתי מיכולתו של האמן להאניש את דמויותיו לתת להם חיים חדשים ולהעביר דרכן רגש כה רב במינימום התערבות

ביום שישי בפתיחת התערוכה בגלריה בזל הקטנה הם נראו כמוהו – צנוע, מלא רגש ושואף לחופש ולדלות החומר במובן הטוב של המילה, יצרו קהילה של איש אחד, והקיפו את האמן שהתרגש מאוד בנוכחותם

לא התאפקתי ושאלתי את מי אתה הכי אוהב והוא הצביע על האיש הכי מינימליסטי והסכים להצטלם לידו

כששוטטתי בפלורנטין, אספתי חתיכות ברזל ועץ ויצרתי בהשראתו דמות חדשה יש מאין