היו לי שעתיים פנויות והחלטתי לצאת לטיול

ברגע שהתחלתי לצעוד, הייתי מוקפת בשיא יופיו של הטבע

כשברושים מולי מעטרים את השמיים ככתר

עשב ירוק-רענן עליו נחות עדיין טיפות עדינות של גשם

מתחת שמיים בתכלת עזה

שלל כלניות בכל הגבהים הדגישו את ניגודי הגוונים במרחב

חלקן בתהליך פתיחת עלי הכותרת שעד כה התעלמתי ממנו, והשנה החלטתי לעקוב אחריו

הזכירו לי את החיפוש אחרי הכלניות המושלמת, לפני שש שנים, ביוון

הן הופיעו לפני בקומפוזיציות ובתאורה שרק הטבע יכול ליצור

בוקעות אפילו מתוך סלעים

ככל שהעמקתי ביער התרבו מצבורי רקפות בסלע

בשלל גוונים, גאות בכתריהן הזקופים

רק תנועה זעירה כמעט ולא מורגשת של עלי הכותרת

היא שהעידה על משב רוח קלילה

טופח, סביונים ופרחי ציפורן חתול על רקע ירוק בוהק בשמש

גבים בסלעים וטקסטורות צהובות

שהזכירו לי את הטקסטורה שראיתי לפני רגע על גזעי עצים עתיקים

שקדיות שפורחות בלבן ובוורוד בתוך עננים

עצי שקד עתיקים

שענפיהם מתמזגים בטבעיות בעצי זית

כשאני מתבוננת בעץ שקד, אני רואה בתוכו עבר הווה ועתיד –

קליפות שחורות של שקדים שנותרו מעונה קודמת,

לבלוב בולט בירוק-עדין שמתגבש לגוון הנכון,

לצד שטיח של עלי כותרת מתחת לעץ.

וסביבי גווני גוונים של ירוק

צעדי מניעים את מחשבותי.

ואני חושבת, עד כמה אני צריכה להרחיק כדי להנות מפיסת טבע?

אולי לשם כך תספיק שהות בגינה הפרטית מתחת לעץ השקד הפורח שלנו?

 

היום בלי להתכוון, שיניתי נקודת מבט כדי לגלות שבמרכז החזית האחורית של מנזר המצלבה בעמק המצלבה

פורחת שקדיה ענקית.

לא רואים אותה מהרחוב הראשי.

בעודי מרוכזת בצילומים דרך יפי הפרטים הקטנים, התרחש סביבי שיח ציפורים קדחתני.

נשכחו ממני לשעה קלה רעשי הרחובות הסמוכים והסירנות ואני כולי שקועה בטיול ביער של ברושים ואורנים.

מצלמת גזעים שהתעגלו ומה שביניהם

עליתי מעמק המצלבה לתוך היער בשכונת ניות בירושלים, ויצאתי לרחוב דוידזון

ונפשי מתרוננת מרוב יופי

רשימה זו מוקדשת לגילי