טוען...
אבא שלי עצם את עיניו ב 31 לדצמבר לפני 13 שנה, ומידי שנה בתאריך הזה כשרבים מתכוננים למסיבת סילבסטר, אני חשה כובד ומועקה
על כן התקשרתי לשלי חברתי וישבנו שעתיים על הספסל בקיוסק קפה ברוטשילד
זה מקום שמוציא את עצמי מתוכי החוצה אל המציאות התל אביבית רבת הפנים
ופתאום נשמעה צעקה מתמשכת וכולם הסתכלו לעבר הקול
בחור צעיר הלך וצעק, למעשה צרח, צעקתו הייתה מתמשכת
כולם עצרו את פעילויותיהם והאטו את צעדיהם
הפסיקו ללגום מהקפה, לקרוא בעיתון, לשוחח, והתבוננו במבוכה באיש המתקרב לעברנו
זה היה מעורר חמלה והסיטואציה – עצמתית
"שרק לא יעצור בספסל שלנו", אמרתי בקול רם
הוא חלף על פנינו צועק ממעמקי בטנו מילים לא ברורות, שלי שגרה בסביבה שומעת אותו לעתים קרובות
גם כשהתרחק הרגשנו את האנרגיה הקשה שהביאה הצעקה שלו
קמנו ללכת ולכבוד סיום השנה ותחילת שנה אזרחית חדשה אמרתי לשלי
בואי נגיד תודה שאנו בריאות וחזקות ויש לנו זכות בחירה מה לעשות בחיינו
כשנפרדנו על פינת שינקין היא הראתה לי את מה שקשקשו מעל הכניסה לבניין ששופץ לא מזמן
אבא שלי, שאהב ניקיון ואסתטיקה היה ודאי כועס מאוד לו בכל פעם שנכנס הביתה
היה רואה את האגרסיביות הזו ובחדירה לרשות הפרט
2 תגובות ל “אנטי גרפיטי או ונדליזם לשמו”
מעניין לשמוע מה אתם חושבים
לרשימה הבאה
הצטרפו לרשימת הקוראים שלי
ותקבלו השראה לשיטוט וירטואלי או אמיתי, בעיר ובגינה, בטבע או באי יווני, בארץ ומחוץ לארץ
כל הזכויות שמורות © המשוטטת 2024 | עיצוב ופיתוח דורון משלי | עריכה חלי גוילי | תמונה ראשית: כריסה פצאה
מזמן אני אומר (בשקט) שבניגוד למה שחושבים, אלימות מילולית זה לא להעליב או לדבר על ולעודד אלימות במילים. אלימות מילולית זה כשצועקים, כשמשקיעים אנרגיה במילים, אנרגיה במובן הפיסיקלי הפשוט, והן פוגעות כמו אבנים במי ששומע וגורמות לו להתכווץ.
כתבה מאוד מענינת ומרתקת נקודת המבט שלך
כל פעם מחדש אני מתפעלת מהפיוטיות של הכתיבה שלך שמכניסה את הקורא אל הסיטואציה שאת נמצאת בה כמו בסרט…
ומה שכתבת על אבא שלך צודקת מאוד
הכרתי אותו טוב כמעט כמוך!!