טוען...
אי אפשר לתאר את יופיו של יער-עד במילים
גם המצלמה לא יכולה לקלוט את 600 גווני הגוונים של טחב
גם לא את הטקסטורות של יער בתולי ופרוע שרק הטבע יודע ליצור
פה גם עצמים שאנו רגילים לכנות "דומם" – כמו ענף וגזע שנפלו
אבן
או מדרגות ומעקה
הופכים ליצורים חיים, וממשיכים לצמוח
ענפים מתפתלים ונכרכים זה בזה ומקבלים חיים חדשים
יוצרים צורות שמעוררות את הדמיון ופליאה מנביטה או צמיחה חדשה
אם חדר ענף למרחב השביל, מוצמד לו סרט התראה וורוד
מעברים חדים בין אפלולית לאור
שלג משמח שמשנה את כל התמונה
וחדירות קרני אור רכות
מאירות מדרון מכוסה גזעים וסלעים שהתעטפו בטחב בירוק-עז
או פס אור בין עצים צפופים
משפחת קופי מקוק שמתגלה לפנינו ללא פחד
או אייל קטן
מול כל אלה אני עומדת נרגשת
מנסה לצלם את הוד הבריאה ויודעת שלא אצליח
רוצה להפסיק לצלם, אבל לא מצליחה
***
בגלל חוסר יכולותי לתאר יער,
החלטתי לכתוב משהו על המדרגות בהן עליתי וירדתי
בשמורות של האי יקושימה בדרום יפן.
***
העלייה והירידה מצריכים ריכוז גבוה
וכלל לא פשוט לעלות ולרדת בהן –
היות ואין מהלך מדרגות דומה למשנהו, העין והמוח מופתעים כל הזמן
גם המעקה, שלרוב ממוחזר מחומרי היער, משתנה או שאיננו בנמצא כלל
שלטים ברורים מציינים שאסור לסטות מהמסלול המסומן
ובחלקם רשומות הוראות מה אסור לעשות
(אסור לרוץ, אסור לעשן או לנעול נעלי עקב, אסור לשחות, אסור לסטות מהמסלול, אסור לנגוע בטחבים, קחו את הזבל הביתה, וכד')
***
בעודנו עולים ויורדים וכל חושינו דרוכים בניסיון לעכל את יופיו של היער
לעיננו המשתאות מתגלים צבעים וטקסטורות של גזעי עצים
חיים חדשים פורצים מתוכם
גודלם וגובהם העצום מעורר פליאה ומגמד אותנו
גם אם נמתח את הצוואר מלוא אורכו,
לא נוכל לראות את הצמרות של עץ בן אלף
שיש לו שם והוא מסומן על מפת המסלול
אודם השלכת מבצבץ פה ושם ורומז שהסתיו חלף
הדממה מופרת בזרימה שוצפת של מי נהר ומפליו,
לעיתים רעש המים עז, משתלט על המרחב ומחייב לעצור ולהביט
כשממשיכים לטפס חוצים לעיתים פלג מפכפך –
הרצון להתבונן ולקלוט את כל אלה,
יחד עם האור המשתנה בכל רגע, מקשים על הריכוז בטפוס.עצמו
***
וגם בגלל שהמדרגות אינן אחידות בגובה, בצורה ובמרקם.
לפעמים המדרגות גבוהות מאוד.
לפעמים גובהן נמוך.
לפעמים הן רחבות מאוד ולפעמים פחות.
לפעמים הן עשויות מגזע כרות
או משורשי עץ חי.
לפעמים הן עשויות מאבן.
לפעמים האבנים מכוסות בטחב.
או בשלג.
לפעמים הן עגולות וחסרות סימטריה.
לפעמים אלה גזרי עץ
או אבנים שכבר נטמעו בקרקע והפכו לחלק אורגני חי.
לפעמים זה שילוב בין אבנים גבוהות ושורשי עצים ניצבים לפני הקרקע.
לפעמים השיפוע מתון,
לפעמים חזק
לפעמים בליטות שורשי העצים נפרשים לרוחב השביל ויוצרים שביל חי ומתפתל.
ככל שמגביהים והמסלול פראי תלול יותר
הופך הטיפוס למאתגר יותר
לפעמים נחצבים מידרכים מלבניים בסלעים חלקים ועצומי-גודל,
כך שיהיה בטיחותי, ברור ונוח לטפס.
רגל רגל
לפעמים רואים את סוף מהלך המדרגות ולפעמים הוא מתפתל
ולסיום,
לסיכום תחושת התעלות וימים בהם הרחבתי את גבולות היכולת שלי
נזכרתי בשיר של פרננדו פסואה
רשימה זו מוקדשת לתום
11 תגובות ל “מדרגות בגן עדן”
מעניין לשמוע מה אתם חושבים
לרשימה הבאה
הצטרפו לרשימת הקוראים שלי
ותקבלו השראה לשיטוט וירטואלי או אמיתי, בעיר ובגינה, בטבע או באי יווני
כל הזכויות שמורות © המשוטטת 2024 | עיצוב ופיתוח דורון משלי | עריכה חלי גוילי | תמונה ראשית: כריסה פצאה
בעיני, שמורות הטבע ביקושימה אי נידח שהוכרז כאתר מורשת עולמית ובו עצים רבי הוד, (שלמעשה בזכותם הגענו לאי) – שווה טיסה ליפן.
הכול עשוי מתוך מחשבה רבה לנוחיות המטיילים ומשולט בבהירות
במו עיננו ראינו את שומר היער בודק את בטיחות המעקות והמדרגות
התפעלתי מפטנטים נגד החלקה
מתוך התחשבות ביצירות הפאר של הטבע – לא כורתים ענפים בגלל שצמחו לתוך המסלול – קושרים להם סרט וורוד והמטיילים הם שמתכופפים.
אלישבע, את גאון צילומי עם כושר על אנושי. נפלא. שלומית וחג שמח
יפי הטבע וכישרונך לתארו גרמו לי להריח להריח טחב ולחפש קרן אור ביער העבות. מקסים
תמונות מהממות!!! עושה חשק לנסוע
בילי כותבת לי:הרעיון שלך לעשות רשימה מצולמת – נפלא והבחירה להתמקד בפרט, כאילו שולי כמו המדרגות – הטיפוס, ממש גאוני. תודה על הפיוט
חדוה כותבת לי: יש לך כשרון של חיבור מילים לתמונות, האופן בו את מספרת את הסיפור עם משפט בודד ליד כל תמונה עובד יפה. הרשימה מעוררת בי געגועים. העברת יפה את איכויות היערות והכבוד לטבע ולתרבות בכלל
חלי כותבת: רשימה מדהימה ומרגשת! ממש לא נתפס שקיים מקום כזה, כל כך חי ושיש בו כזאת הרמוניה בין האדם לטבע. מרגש מאוד 💓💓💓
דליה כותבת לי: התבוננתי בתשומת לב בתמונות שצילמת ביער ואי אפשר שלא לחוש יראת כבוד לנוכח כל העושר האינסופי של הצבעים והצורות.
רק יכולה לדמיין מה קורה כשחוש הריח וחוש המישוש משתתפים.
לא צריך מקדשים,בעיני – זה המקדש האמיתי, בו אתה ניצב בפליאה ויכול להרגיש את נוכחות האל..
אלה באמת תמונות מדהימות מרחיבות לב
[17:00, 8.4.2023] אלישבע זלצר: אני מסכימה איתך שזה מקום עם אנרגיות עצומות וטהור ולא פגוע בעולמנו המקולקל בו האדם מחריב הכול בביטון
מעניין, לגבי חוש הריח: דווקא הוא היה שולי לגמרי. לא חשבתי על כך עד שכתבת. מה שכן, היה שם ניקיון ואוויר צח. חוש הראיה השמיעה והמישוש עבדו חזק.
מראות מיוחדים וקסומים שהצלחת ללכוד בצילומים ובמלים.
וואהו, איזה פוסט מרתק, טבע מדהים ותמונות נפלאות