זה התחיל בביקור השני באי בשנת 2014

מכונית פז'ו שחנתה בתוך שדה משכה את תשומת לבי וכתבתי עליה רשימה

במשך השנים התגלו בפני מכוניות ישנות במקומות הכי לא צפויים

והתחלתי לצלם אותן

בתחנת דלק ראיתי מכונית תכלת

הסתבר לי ששימשה כאמבולנס הישן של בית החולים המקומי

בשנות ה-50 של המאה הקודמת

צילמתי אותה לפני שנעלמה מהשטח

חלקן ננטשו ליד בתים שנאטמו כשבני הבית עזבו ורובם הגרו לאוסטרליה.

המראות של המכוניות, במיוחד אלה שנותרו ליד הבתים – תמיד נגעו ללבי

אך בבית אחד ספציפי הופתעתי לגלות שגם העבר דינמי

כשגיליתי מכונית נוספת שהובאה לשם

בשבילי אלה תמונת של עזיבה מצערת, עזיבה מחוסר ברירה

אבל גם תמונות של תקווה לחיים חדשים בארץ חדשה.

הן מעידות גם על כך שבעלי הבית חשבו שאולי יחזרו פעם, אפילו בקרוב.

יפתחו את דלתות הבית שבנו במו ידיהם בעזרת הקרובים והשכנים

יסדרו מחדש את הרעפים בגג

יחזירו את הצמיגים, ויניעו את המכוניות.

ברוב המקרים הצילומים מראים שזה לא קרה.

בשיטוטי בטבע, בשבילים ובכפרים הייתי נעצבת בכל פעם מחדש

עומדת מולן וחושבת שזה הסיפור של האי –

הנטישה וההגירה לאוסטרליה

חלק מהמכוניות שגיליתי בכפרים ובטיולי הטבע הן עדות למצב כלכלי עגום

שלא אפשר לבעליהן להמשיך ולהחזיק בהן,

ולשלם דלק או מסים.

הם הורידו את לוחיות הרישוי, והחנו אותן בחצר או בשדה.

בתחילה חשבתי לתומי שאפשר לאסוף את המכוניות האלה וליצור עבורן "מוזיאון פתוח" בטבע.

אבל מהר מאוד הבנתי שהאפשרות היחידה שנותרה לבעלי המכוניות

היא לפנות אותן למגרש גרוטאות

שם יסיימו את חייהן במעיכה ודחיסה, וימכרו כחומר גלם

ביום חורפי אחד, בדרכי לשדה התעופה עצרתי ליד "בית קברות למכוניות".

הן הצטלמו בקומפוזיציות נפלאות,

אך זה היה הרגע בו הבנתי שאין להן עתיד

רציתי לקבוע עם בעל המגרש שיזהה את מודל הרכב ויספר לי על בעליו

אבל השער היה תמיד נעול, וכשהגעתי שוב – חלק גדול מהמכוניות שצילמתי – כבר נעלם מהשטח

באחד הכפרים גיליתי מכונית

 שתוכה הפך למחסן – על מכסה המנוע מתקן לייבוש כלים וגם מחבתות ופינג׳נים להכנת קפה.

במשך השנים נתקלתי במכוניות שהחלידו

צמחים כבר כיסו אותן

אופנועים שננטשו

ואחד שחונה ברחוב הראשי

והם תמיד בלטו ומשכו את תשומת לבי

שלדי מכוניות שנעזבו בשטח