גזור לי פרופיל

הוא עמד ברחבה של מרכז פומפידו

תוך דקות מעטות הוא גזר פרופיל והצליח להעביר את היציבה ואף את המהות הפנימית

לכן היצירות שלו נחות על המדף בתוך שתי זכוכיות

מה שאפשר לעשות בגן

בגן פריזאי מטופח כמו גני לוקסמבורג בהם עברתי מידי יום

אפשר לעשות המון דברים

לשבת על ספסל ולהתבונן באנשים

לטייל ולהקשיב לציפורים 

לעשות פיקניק

לחקור עצים בבוסתן המיוחד בגני לוקסמבורג

בדיוק ב 1200 midi לצאת לגן לאכול עם חברים לעבודה.

רצוי בשמש.

להתעמל על מכשירים, או עם מאמן פרטי, לשחק בכדור ולקפוץ על חבל,

לרכב על אופניים או לרוץ במסלול קבוע,

לנמנם בשמש,

לקרוא ספר, להצטלם

לעקוב אחרי ברווזים ביער בולון

מסעדה טורקית ברובע ה-18

בחזית מכינים לאפות

הבוס הטורקי צופה על העסק שלו

הזמנו איירן מוקצף

קאבב מעולה

מאפה תרד

מרק טורקי מושלם מעדשים כתומות

ובקלאווה לקינוח

היה טעים מאוד והרובע נראה מעניין לחזור ולהכיר אותו

באוריינטציה אקולוגית

ראשת העיר פריס היא בעלת אוריינטציה ירוקה וחשיבה אקולוגית

בין הפעולות הרבות שעשתה, היא החליטה להרבות את מספרי הדבורים בעיר,

נוכחותן הפכה חלק בלתי נפרד מהתצוגה המתוקה בכל מאפיה וקונדיטוריה

גברת האריס נוסעת לפריז

בסרט המרגש גברת הריס נוסעת לפריס, הגיבורה רוצה לקנות לה שמלה בתפירה עלית מבית דיור

רצף אירועים מוביל אותה לקבל הזמנה לתצוגת אופנה של דיור

נזכרתי שבשנות ה-80 השתתפתי בתצוגות כאלה שהיו אירוע פתוח גם לתיירים.

התקשרתי לבית דיור והזמנתי מקום.

זה היה כמו לנחות בעולם אלגנטי ורב רושם שאני לא שייכת אליו

סתיו בפריז

מתחילת ספטמבר, כשהעלים הופכים חומים ומתחילים לנשור, אוספים אותם מהמדרכות

ומגרפים אותם ברחבי הגנים

זה מחזה מאוד אירופאי ורב-גוונים

בתחילה הם פריכים

בין בורדו, חום וצהוב

הגשם מלחלח אותם ומעמיק את גווני הסתיו

ובגנים – ההרמוניה הצבעונית מושלמת

פניהם של ילדים בכתה אחת בבית ספר ציבורי

פריז הפכה לעיר מהגרים בינלאומית

שני השמות הכי נפוצים השנה בצרפת הם פטמה ואחמד

בבית ספר ציבורי אחד

בכתה עם תכנית ללימוד צרפתית מוגברת לילדים חדשים בעיר

הסתבר לי שרובם מאלג'יר ואחדים גם מיפן, סין והודו, מאפריקה ומישראל

על מטפלות אפריקאיות בפריז

התערוכה הזכירה לי את הסרט "מטפלות בעניינים"

על מטפלות אפריקאיות בעיקר

שסיפורן הבהיר לי איך מנצלות אותן משפחות פריזאיות עשירות

ולעיתים שוללות את זכויותיהן

ועל היחסים ביניהן לבין הילדים שהוריהם נעדרים רוב היום

תערוכה (2) ברחוב Rue De Rivoli

ברחוב דה ריבולי (Rue De Rivoli) ליד הוטל דה ויל (Hotel De Ville)

הוצגה תערוכת צילומים שמאוד אהבתי

מצולמים אזרחי העיר רבת הפנים, שהיגרו אליה

מתחת לכל צילום רשום שם המצולמים, ארץ המוצא והמקצוע

מידי יום חלפתי על פניהם והרגשתי שאנחנו קצת מכירים

זה ריתק אותי 

יכולתי לראות את הגאווה על פניהם

בחיוך שחייכו אל הצלם

ובסיפוק המובחן להצטלם ולהיות מפורסמים לרגע

תערוכה ברחוב (1) Rue De Rivoli

בתערוכת צילומי רחוב ב Rue De Rivoli

צולמו בשחור לבן כמה מסממני פריס

ילד שאוחז בבאגט

או ילדה מחזיקה בסירה בדרכה להשיט אותה בבריכה בגני לוקסמבורג

גדות נהר הסן

מכל מיני זוויות מבט הכי שגרתיות

סערה חורפית

יצרו מכלול פואטי שהפך את ההליכה באותו המסלול ומידי יום – למרתקת

שמש היא מצרך נדיר בפריז

פריז ידועה כעיר אפרורית וגשומה מאוד

 לכן כשהשמש צצה, פריזאים מורידים שכבת בגדים ונהנים

עם הפנים לשמש – ב Hotel De Ville

חסרי בית

בקיץ לפני האולימפיאדה, ראשת העיר פריס אספה והסיעה את חסרי הבית מחוץ לעיר

       

אבל הם חזרו

ראיתי חסרי בית באוהל שחוסם מדרכה בשולי רובע המרה

באוהלים דומים נתקלתי בפינות רחוב מוסתרות

חסרי בית גם בוחרים באדני חלונות רחבים וכך מתחממים בשמש כשהיא מציצה

סצנה של קבצנים

צילמתי אותם במקומות הקבועים שלהם

בפינת רחוב או בכניסה למטרו

מיצג קבוע של הקבצן הזה וכלבו

מאתגר את העוברים והשבים לקלוע מטבע לכוס שקופה שמחוברת לחכה

ברובע ה-18

וליד תחנת רכבת, כ"א – מהגר או פליט – היגיע לצרפת מארץ אחרת

זכורה לי פעם אחת, בה קבצנית בחרה לעמוד ביציאה מאחת המאפיות המפורסמות, ולזכות במטבעות מהעודף

 אבל במושגי יוקר המאפים אצל Poilane, רוב הקונים כבר משלמים בכרטיס אשראי והקבצנים שינו מיקום

בכניסה למאפיה או לחנות יין – הם כבר חלק מהנוף

מסעדת L'Entrecote

יפה לראות שמסעדת ל'אנטרקוט לא השתנתה

אותו התור, אותו התפריט

סלט ירוק, סטייק וצ׳יפס – הן מנות מאוד אהובות בצרפת

וזה סוד ההצלחה של מסעדה זו שמגישה תפריט זה

אותן המלצריות בשחור-לבן יעילות ורושמות מה נשתה ואת מידת העסיסיות של הסטייק

קשה לבחור את הקינוח מהמבחר הגדול והמשובח


על הצלמת סבין וייס

 לפני שנים רבות צפיתי בתערוכה של Sabine Weiss

(La maison european de la photograhie)

הבטתי בצילומים בפורמט קטן מפריס של שנות ה-50

וזו הייתה חוויה בלתי נשכחת

היא צילמה מפורסמות רבות (והתפרסמה בזכותן)

אך הכי אהבה להנציח רגעים והלך-רוח, מראה או רגש שריתק אותה

בארצות העולם השלישי בהן בקרה – ישראל ומצריים, הודו ואתיופיה, יוון ומרוקו

סבין וייס, כמוני, הלכה בשביל ותמיד התרחש בו מפגש מעניין אותו הנציחה.

 נובמבר הוא חודש הצילום בפריס, וכדאי לחפש אילו תערוכות מתקיימות ברחבי העיר

סרט של הבימאית אנייס ורדה

ראיתי סרט של הבימאית אנייס ורדה, (בצרפתית: Agnès Varda) – סרט קטן ומענג, Daguerreotype

שהוסרט ב 1975

הבימאית בחרה להציג את הרחוב Rue Daguerre בו גרה בצעירותה (ברובע ה-14)

וחזרה להסריט בו אחרי 25 שנות היעדרות

דרך החנויות והעסקים הקטנים, המוכרים והלקוחות

 היטיבה להראות דרכם את השינויים הרבים שחלו ברחוב ובדייריו, מכל היבט אפשרי

מאוד נהניתי מהסרט שהזכיר לי איך נראתה פריז ואנשיה – פעם