באביב, בחודש אפריל 2022החלטתי לשתול בפינות הערוגה שלי שני שתילי דלועים אחרונים שנותרו ממשלוח השתילים מעיריית תל אביב.

רק אחד מהם שרד.

אחרי ארבעה חודשים ב-27 באוגוסט, קטפנו דלעת עצומה שהצמח הניב.

***

מעקב צמוד

כשאני שותלת דלוע תמיד יש הימור מאיזה מין הוא יהיה,

אבל מה שבטוח הוא שקצב הצמיחה שלו מהיר מאוד

הוא מתפשט ואין לו גבולות, הוא תופס כיוון ומכסה חלק מהערוגה.

 בשלב מסויים כשהעלים מחוספסים, ענקיים ועוקצניים, אני כבר לא רוצה לגעת בהם, ועוזבת אותם לנפשם.

השנה קשרתי אותו שיטפס לגובה.

הוא באמת טיפס לגובה כשלושה מטר ואז ירד מהסולם והתפרש על פני כל הערוגה השכנה, של בעז.

כשגילינו את הפרי הבהיר שהסתתר בין העלים בגוון שנהב, שמחנו וחיכינו שיבשיל ויתכהה.

ככל שתפחה וגדלה,

הסתרנו אותה

ורק יודעי דבר עברו, הרימו את כיסוי העלים, צילמו או הצטלמו ועשו לה וואו.

***

בקיץ שעבר הקיץ הראשון שלי ,האבקתי את פרחי הנקבה, והתפתחו דלוריות.

השנה היה לי חם מידי ונמלי האש שוב עקצו אותי. אז ויתרתי

***

כשראינו שהבשילה, גלעד חתך את חבל הטבור שלה וניתק אותה משיח האם.

כשהרים אותה, טיפות זיעה זלגו ממצחו.

הילדים רפאל וגיא, קדם ומיה הצטלמו איתה.

חן צילמה סרטון. אני תיעדתי בתמונות.

כל שלב לווה במחיאות כפיים של חן ואגם, דיוויד ותאיר, גלעד והילדים.

***

התינוקת שקלה 15.700 קילוגרם, האורך שלה היה 54 ס"מ והרוחב 30 ס"מ.

לצורך השקילה במשקל ביתי, גלעד היה צריך לחתוך אותה לארבע

אחרי סבב מחיאות כפיים נוסף – פרסנו אותה.

***

הסתבר שבחרנו ברגע מושלם לנתק אותה מהאדמה – כי היא הייתה עסיסית ובשלה וריח מתקתק נדף ממנה.

צבעיה נעו בין כתום מרומז של חלקיה המעוגלים מבחוץ, ופס צהבהב שהפריד בין הקליפה, והתוך הכתום.

***

חוץ ופנים צבע ומירקם

כתום הוא אחד מהצבעים המועדפים שלי.

ופה התגלו בפני גווני גוונים של כתום רגוע, או עז או בוהק באור השמש ממנו הוא ניזון.

גם הטקסטורה הפנימית הייתה בשבילי חתיכת סיפור.

גיליתי בתוכה "אטריות" טעימות, שטעמתי טריות וגם חלוטות.

כשהעברתי את אצבעותי בתוך ה"אטריות" הלחות, התחושה הייתה ממש נעימה למגע, אפילו הייתי מעזה לומר – ארוטית.

החלטתי לערוך ניסוי אמנותי.

כמו מנתחת הפרדתי בסכין את רקמת ה"אטריות" מהבשר הכתום, והתקבלה שכבה חיונית למראה, שהנחתי על צלחת ירוקה.

ברגע החיתוך, אבי הרופא הופיע לפני.

***

במהלך אותו היום, ככל שהתבוננתי בחתיכת הדלעת, נדמה היה לי שיש לה חיים משל עצמה.

צילמתי אותה מכל זווית אפשרית וזה אפשר לי להבחין בפרטי פרטים

למעשה היא נראתה לי כמו רקמה חיה, לרגעים כמו שלייה מזינה.

היא הייתה חלקה ברובה אבל היו לה גם חלקים מחוספסים.

המרקם הפנימי היה מרובד ומחורר, פרוע ואסימטרי ומלא בגלעיני דור-המשך לחים.

כשהפכתי אותה אל צדה החיצוני, התגלו חמוקיה

ליטפתי את חתיכת הדלעת, הנחתי אותה על צידה והתקשיתי להיפרד מהחיות שלה לפני שתהפוך לתבשיל

בעז אומר שמעולם לא צמחה דלעת כה גדולה בגינתנו.

חלק מהגלעינים הנחתי לייבוש לעונת הקיץ 2023. יש למה לצפות

מתכון: להניח על נייר אפייה חתיכות דקות של דלעת, ועליה אזוב ומרווה וזילופי שמן זית. לצלות בגריל שחומם מראש ל 275 מעלות 10 דקות ולשמור שלא יתרככו מדי ושצמחי התבלין לא ישרפו

ולחליפין אפשר להכין במחבת פסים.