בנחל דישון בין ריחניה למושב דישון

מצאתי את עצמי מצלמת בתקריב גווני גוונים של פרחים (במקום גרפיטי) משווה את יכולות המצלמה הוותיקה והטובה CANON G9  לבין האייפון 5 החדש שלי (המצלמה ניצחה)

וורוד של רקפות וכליל החורש, כרמליות ואשנן (שזיהיתי לראשונה)

לבן של רקפות ומסרק שולמית, דבקה ושום

שנהב של תלתן תריסני, עירית וזמזומית

צהוב של עריוני צהוב, סביונים וצמחי חרדל

צהוב עז של שיטה ותלתן

ואליהם מצטרפת קידה שעירה ומוסיפה לדרך ריח מתוק – עז

סגול של אירוסים ותורמוסים

כתום, צהוב וסגול פסטל של טופח

ולאן שלא הסתכלנו ראינו רק עשב ירוק וצמחים שמכסים מורדות הרים מנוקדים בכלניות אדומות

המרחב הפתוח ופכפוך מי הנחל נעמו לנו

מקפצים על אבנים, דילגנו מגדה לגדה

במים הרדודים שחו ראשנים

חשנו רומנטיקה מהי כשחלפנו בשבילים מכוסים בעלעלים של עלי הכותרת של שקדיות שנחתו בעדינות מהעצים

האנשנו את קווי המיתאר של ההרים שהתגלו בדרך

השמיים היו כחולים מאוד

הרוח נשבה בחוזקה, הצליחה להזיז עננים

סלעים חרוצים וטקסטורות גורמים פותחים את המחשבות ומגרים את הדמיון

היינו מאושרים על יכולותינו להתפעל שוב ושוב מיופיו של הטבע המתפרץ בימים אלו ומתגלה בפרטים הקטנים, כאילו ראינו אותו היום בפעם הראשונה

כמה ימים רצופים של טיול הליכה בטבע יוצרים חווייה מצטברת

החזרה לעיר הדחוסה – קשה לי