לכבוד יומולדתי החל ב-20 למרץ ופותח רשמית את עונת האביב המלבבת, ובספונטניות – החלטנו לערוך פיקניק בפארק הירקון, ממש ליד הבית, ולקשט עץ.

איך שהתיישבנו, התחלנו לומר "איזה כיף" (בגלל התחושה שהחורף פינה את עצמו לטובת האביב), ובתום שעתיים של הנאה מרובה, מהחברה, מחומה הנעים של השמש ומהידיעה שיש לי חברות יצירתיות, חכמות, נעימות ומלאות השראה – היגיע הרגע לקשט עץ.

בחרנו עץ עדין עם נוכחות – ענפיו עדיין עירומים אך כולו מלא בניצנים.

לצורך הקישוט, הצטיידנו מראש בניירות אורז ועליהם סימניות סיניות שאותן אנו לומדות לכתוב כבר כמה שנים (לימוד לשם הנאה) – זו דרך מעניינת למחזר ניירות שמצטברים אצלנו.

רותי הביאה גליל ובו סימניות, ובכל פעם שהיא הרימה סימנית היא איחלה לי משהו: היא איחלה לי שינוי ופריחה, היא איחלה לי אמת, לב זורם ועוד המון דברים יפים שקיפלנו וקשרנו לענפי העץ, ממש על גדת הירקון.

סוזי אף היא ברכה אותי עם פרחים מצויירים ועוד סימניות מרגשות שיצאו מלבה וממכחולה,

אני בחרתי וקפלתי כמה  מהסימניות האהובות עלי  – מרחב, לב, אהבה ומסע.

את הכול קשרנו לענפים, ונדמה היה שהעץ שהתקשט –  מרוצה  אף הוא מהברכות ונוהג כשבשבת – והנייר נע בכיוון הרוח.

כמנהג היפנים (לא צילמת, לא היית) הצטלמנו והרגשנו כמו ילדות שעושות "אוזניים" זו לזה.

התמונות מספרות את סיפור אותו יום קסום שבילינו יחד ושמאחוריו עמד רעיון מקורי ומהנה במיוחד –

זו הייתה חגיגת יומולדת  שאנצור בלבי ובזיכרוני וזו הסיבה שהחלטתי להעלות פוסט זה למרות שהקיץ כבר היגיע …

לסיום רותי הזמינה אותנו לקטוף קרמבולה מהעץ בגינה שלה – ומאז אני לא מפסיקה לזלול מהפירות העסיסיים האלה שהפתיעו אותי בטעמם העדין.

בזכות המתנה המתכלה שלה -למדתי שהפרי הזה טעים במיוחד רק כשהוא בשל!

למחרת בבוקר שוב ביקרתי את העץ לבדוק איך הוא נראה – הקישוטים נלקחו או שניקו אותם, העץ חזר לעצמו, עץ רגיל בפארק הירקון שלשעה קלה שינה פנים והפך למיוחד במינו, כמונו.