הקופסונים, דמויות קטנות, צבעוניות ומסוגננות, מבטאות עולם שבור ומצולק, פצוע וכואב, וחיפוש אחר אהבה, הכרה וצדק. נדמה לי שהן יוצרות לו – ולנו – עולם בתוך עולם, שהופך את החיים לקצת יותר נסבלים. עוד על עדי סנד ברשימה

ARC D.L.P, החותם כ"אדריכל המגפה", אימץ את דמותו של רופא המגפה מימי הביניים, שרלבנטי כל כך. אדריכלות היא המקצוע הרשמי שלו ומקור לדימויים, ואם תשאלו אותו לאיזו מגפה הוא מתכוון, הוא יצביע על תחלואי החברה המודרנית שכוללים איומים שחורים של דאעש ובניית מגדלים שבגללם יהיה אי אפשרי יהיה לנשום בעיר

דמיאן טבק הוא אמן ואנימטור. כשאני מתבוננת בעבודותיו, יש לי תחושה שהוא יוצר היישר מעולם הדמיון. היצורים המכניים-סוריאליסטיים שהוא ממציא ומאניש, מפרק ומרכיב מחדש, תופר את גולגלותיהם, מעופפים לנגד עיננו. הדרמה שהוא יוצר כוללת חייזרים מרובי עיניים, קומפוזיציות דינמיות, שימוש בצבעי שחור-אדום-לבן, וכל אלו מקצינים את המסר שהעולם מתפרק מול עיננו. לצערנו הוא נפטר צעיר בשנת 2022.

אי אפשר לפספס את הקו השחור של fish air  אורן פישר שהיה מבעלי גלריה משונע. הקו החלטי ויוצא מהלב ומתאר במינימליסטיות מצבים ודמויות מלאי הבעה. ציוריו מזכירים ציורי מערות פרימיטיביים אהבתי את הריקוד, מחווה למאטיס בואריאציה שלו

תפסתי אותה מציירת ליד הבית שבו היא גרה בשכונת פלורנטין. היא ציירה דמות שהזכירה לי אותה, כתבה מסר לתיירים מצרפת, וגרמה לי לחייך.

היא ציירת, אמנית קעקועים וגם אמנית רחוב. את יצירותיה היא מעבירה אל גופים חיים או אל הקירות, או לשניהם. כמו בפסיפס צבעוני היא מפרקת ומרכיבה מחדש, בסגנון גרפי, בעלי חיים כמו ג'ירפה או חתול, שמביטים בנו מהקירות במבט תמים אך נוקב.

בשפה פסיכולוגיסטית ודרך דמויות מלאות רגש, היא מעבירה לנו מסרים פתוחים לפרשנות אישית. כשהיא משתמשת בניירות עיתון כמצע לעבודותיה, והם מתבלים, דוהים ולפעמים נתלשים מהקירות, מודגשת הזמניות של יצירתה. שיתופי הפעולה שלה עם Dede הולידו עבודות מרשימות בגודלן והן מעבירות מסר של פגיעות ושבירות בעולמנו. עוד על לצי ברשימה.

יוצקת ברווזים ופרצופים בגבס, מדביקה ומציירת להם גוף ומוסיפה אמירה. הם תמיד מצליחים להפתיע אותי ולהעלות בי מחשבה וחיוך.

נטלי מנדל חולמת את העתיד. היא רואה את השינויים ההרסניים החלים בכדור הארץ ובטבע האנושי, ומנסה להמציא מערכת אורגנית חדשה, כשחרקים משחקים בה תפקיד מרכזי. כאמנית בעלת דמיון היא מייצרת צמחייה עירונית-עתידנית – עלעלי פלסטיק שנובטים מתוך כבלים וארונות חשמל. בינתיים היא עזבה את הארץ וממשיכה ליצור באירופה. עוד על נטלי ברשימה

מיה פיזרה לנו לבבות מחוטי צמר אדומים, שאותם שזרה והדביקה לקירות, בדרך כלל ממוסגרים במכסים של קופסאות נעליים. הלב הפרטי שלי מתרחב למראה יצירותיה, בת"א רובן כבר דהו והתבלו. כעת הלבבות היגרו לחיפה. לאחרונה כאילו רואה את העתיד השחור ואיומי חמס ודאעש – היא מדביקה צפורים שחורות שאינן יכולות לעוף כי הן כבולות בחוטים. ועכשיו היא מסתובבת בעולם. עוד על מאיה ברשימה

את הכיתובים השנונים של איתן דוידי אני מזהה לפי הפונטים והתחכום. אני אוהבת את זה שהוא מעדיף כתיבה על פני ציור, שהוא מתכתב איתנו בעברית, שהוא טורח ומכין שבלונות ומרסס בלילה רק כדי לגרום לאנשים לחייך. אני אוספת את הכיתובים –  יבוטל יום רביעי, לח לך?, איריס לא זורמת – ומשלבת אותם ברשימות.

ממקם בווירטואוזית וביד קלה יצירות ענק על קיר בין שני מזגנים. דמיונו מייצר דמויות גרוטסקיות צבעוניות, בעלות פרופורציות מעוותות ופרצופים מלנכוליים, המתקשרות זו עם זו באופן מוזר, כמחאה על העדר תקשורת אנושית בתקופתנו. עוד על דיוז ברשימה

הדמויות המשעשעות שלו מבטאות בסגנון גרפי-טיפוגרפי נאיבי, מסר אישי-אוניברסאלי, כמו זעקה לאהבה בכל מיני וריאציות. שיתופי הפעולה שלו עם דיוז, ניצן מינץ ואחרים מעשירים את יצירותיו. עוד על סניור גי ברשימה

משוררת אורבנית שמוציאה את השירה מתוך דפיו הלבנים של ספר אל הרחוב. היא כותבת את השירים שלה אות-אות בשבלונה על פח גלי, חלון אטום ודלת חלודה, ומזמינה את הקהל המזדמן לקרוא שירה. עוד על ניצן ברשימה

פומה לקחה את החוויה המעיקה של הטרדת נשים ברחוב והפכה אותה לפוסטרים עוצמתיים המטרידים את המתבונן. ברחובות עדיין נותרו עבודות משותפות שלה עם קלון וזירוסנטס, ולאחרונה שמחתי למצוא משהו חדש – אשה מתאפרת, מצוירת על תוכנית אדריכלית ואז מודבקת לקיר.

לבחור לוקיישן, לצייר ולהעביר מסר על גבי קיר בלוי, זה צורך ואתגר מחשל בשביל אנטיי. כרגע מעופפות הבנדנות שלו ברחבי העיר ומסמלות את רוחו של כל אזרח השואף לשינוי. עוד על המסר של אנטיי

הניגוד בין פרצופי היצורים שהוא ממציא ומאניש לבין העולם הפרקטי של הרחוב, מזמין אותי בכל פעם להתנתק לרגע, להתבונן, ולחשוב למה הוא התכוון. שיתופי הפעולה שלו עם זירוסנטס מרשימים. עוד על קלון ברשימה

כשאני רואה אותם ברחוב, מזכירים לי ציוריו המודבקים את הנוחות והאינטימיות של פנים הבית – להדליק את האור במנורה הקריאה, לבחור ספר מהמדף ולהתיישב על הכורסה לצד דמויות של סבא וסבתא – ומייד אני מחייכת.

דרך דמויות הקופים המהורהרים ועצובי העיניים שלו, מביא לנו האמן באופן ציני ומעורר מחשבה אמירה סמלית על חורבן והרס. הקשר – או הפער – בין הכיתוב לבין המצויר מעורר השראה. עוד על וונקי מונקי ברשימה

אחראי לכל הוואריאציות של החצילים שמופיעות ברחבי העיר. כשאני רואה אותם בגדלים ובצבעים שונים, זה תמיד מזכיר לי את המתכון המיוחד לחצילים ותפוחי אדמה של אמא שלי. עוד על epk ברשימה

KNOW HOPE – דע תקווה – מדבר על בדידות, ניכור ואהבה, דרך דמות שברירית שהוא מפתח כבר שנים, האוחזת בידה לב אדום, משקפת או שעון חול, וציפורים חגות מעליה. עוד על נו הופ ברשימה

הפלסטרים שהוא מצייר ברחבי העיר מתריעים על פצעים ומנסים לאחות אותם. המחאה האישית-חברתית ביצירותיו מעוררת בי תגובות ומחשבות, במיוחד הגופים המתפרקים של איילים דוהרים, סמל לעולמנו המתפרק מול עינינו. עוד על דדה ברשימה וגם ברשימה

קורא לעצמו גם JESUS בכתב ראי. הוא יוצר בגדול, בסגנון חצי מופשט, על קירות של בלוקים חשופים בסביבות שוליים. פה ושם אפשר עוד למצוא בקבוקי ענק שלו, בשחור-לבן, שהפכו לחלק בלתי נפרד מהקיר שעליו צוירו

צייר וריאליסט מובהק, אמן בעל יכולות מרשימות שהרחוב רק מדגיש. ציוריו מזכירים לי סצנות של סרט עתידני. שיתופי הפעולה שלו עם Dede מעניינים. עוד על רוס פלזמה ברשימה