בשישי אחה"צ הזמנתי חבר והצטרפנו לפרלמנט בולגרי שהתרחש סביב שולחן במסעדת בויאנה ביפו. באנו לפגוש את אלברט, שכמו כל בולגרי טוב מצוייד בשם חיבה – ברטו. פה נודע לי שלעדה הבולגרית יש אתר ושמו "כולנו בולגרים".

את אלברט פגשתי באקראי לפני כמה שנים בצהרי שישי, יושב על המדרכה לפני המרפדיה שלו ברחוב בעלי המלאכה בלב תל אביב, בחברת כמה גברים. "בואי שבי איתנו", הוא אמר לי, כמו שהוא אומר לכל בחורה נחמדה שעוברת ברחוב. בפעם ההיא מיהרתי. "תבואי, כל שישי אנחנו פה. מישהו מביא ערק, השני בירה, השלישי פיסטוקים, שרים כאילו השבוע היה טוב".

אלברט, הנציג המזמר של הבולגרים, הוא טיפוס צבעוני ודמות מפורסמת. כבר צילמו אותו לכל תכנית טלוויזיה אפשרית. כל הבולגרים מכירים אותו כי הוא שר ומנגן ומציף אותם בגלי נוסטלגיה. אם מצטרף אליו ליאונצ'ו ענבי, ה"פאברוטי" הבולגרי שיודע לשיר 600 שירים בולגריים, זו חגיגה אמיתית. הפעם, לצערנו הוא נעדר מהשולחן בגלל אירוע משפחתי. לאקורדיון המרשים של אלברט כבר מלאו חמישים. 75 שנותיו של בעליו, לא מפריעות לו להמשיך במניירות של דון ז'ואן, ולזכות בתשומת לב. הוא עושה עיניים (כחולות), שר שיר אהבה, פונה אלי שוב ושוב, שר עוד שיר. הוא מצויד במחרוזות של בדיחות על בולגרים, וכמו שהוא אומר – אין עשן בלי אש. יש הרבה בדיחות על הקמצן, "סקרנזה" בבולגרית. "ידוע שיד של בולגרי לא מגיעה לכיס האחורי שלו, והשטרות בארנק שלו דהו כי לא ראו אור הרבה זמן".. ו"אחרי שלוש כוסות גרוזדובה" (ערק ענבים, כמו גראפה, ששותים בבולגריה), הוא ממשיך, "האישה נראית יפה, הבית גדול והמכונית – אמריקאית". "מי שמתחתן מאהבה חי באכזבה", הוא מדקלם אמרות שפר פרי ניסיון חיים ובמבטא בולגרי כבד ולמד מתגלגלת.

בצלחות לפנינו נחו גיבץ' וליוטניצה, סלט פלפלים אדומים שמבשלים כמו ריבה. ניגבנו את הצלחות בפרוסות לחם לבן טרי והותרנו אותן מצוחצחות.
ואז הם התחילו בתחקיר, מי היה אבא שלך, איפה גרת, כי בזמן שכל הבולגרים היו הולכים למגרש לאהוד את מכבי יפו, כולם היו מכירים את כולם. "אתה זוכר את זה שהיה מושך את הוילונות?" הוא שואל את י', להזכירכם – גבר בולגרי. "דה, דה", כולם עונים לו. תוך דקות התחברו כל חוטי ההיכרויות – הסתבר ששאול, הגבר שישב מולנו, היה השותף במוסך של גיסו של י', ושניהם מכירים את מוסקונה ובכר, ואת ישראל מהבשר, שרק אצלו קונים בשר טחון. והרופא היה הדוד שלו, ולארץ הם באו בשנת 1949, והשתתפו בכל הפיקניקים שנערכו על החוף מול נווה צדק. מנשיה, הם מתקנים את י'. י' קורן מנחת. שר ומנהל שיחות עם אלה שהכירו את בני משפחתו. ואז מתקשר ר', האחיין שלו, שצלם פה בבויאנה סרט, והוא אומר לו, תנחש איפה אני עכשיו, ומדברים עליך שהגעת עם העיתונאית הגרמנייה לצלם פה.

על הקירות תלויות תמונות של כפרים בבולגריה, ורקדנים בתלבושת לאומית. חרי, בעל הבית עומד במטבח לצד הטבח הבולגרי, בוזק מעט פטרוזיליה בתנועה מיומנת כדי לתת למנה את הטאצ' האחרון שלה. אשתו היא זו שמגישה את המנות וגם רוזי, מלצרית נמרצת שששה לדבר בולגרית עם מי שמבין, ומסבירה על המנות בתפריט למי שלא מבין.

 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3743218,00.html