אוטו-בטטה היה מתייצב מידי אחר צהרים ברחוב הראשי של שכונת אזבוג'ובאן

זה היה טנדר מדוגם שהרשים אותי מאוד – בתחתיתו תנור, מקום לעץ-בערה, וכמובן מקום לבטטות שנצלות על פלטה לוהטת

כשעצרתי לקנות בטטות לארוחת ערב, המוכר סימן בידיו איקס – אין לי בטטות

על הגריל היו מונחות עשרות בטטות מצופות בנייר כסף

לא הבנתי למה הוא אמר לי – אין!

אישה שהמתינה ושוחחה אתו הסבירה לי שהבטטות עדיין לא מוכנות.

התעקשתי

לאחר חיפוש מדוקדק, הוא מצא עבורי שלוש בטטות מוכנות לאכילה, שקל כל אחת מהן ונקב במחיר.

בכניסה לסופר (וגם לכמה מקדשים)

על מיתקן חשמלי ומעל פלטה לוהטת – נחו בטטות עטופות בשקית נייר חומה ועליה מדבקה

המציינת את המשקל

וכמו ביפן –שעת הגעת הבטטות לסופר הייתה רשומה.

לפעמים קניתי בטטה כדי לאכול אותה ולהתחמם קצת

לפעמים רק כדי לנשנש