בתחילת מרץ כבר נפתח פרח ראשון של קלה,

קטן, נמוך ומבויש וקרוב לפני האדמה

חוסה בצל העלים

כמו תינוק אחרי לידה,

עלי הכותרת שלו היו מקומטים

הוא שימח אותי כי בישר את יומולדתי שחל בתחילת האביב

כבר כחודש

שאני מתבוננת בהשתאות ועוקבת אחרי הניצנים המחודדים

שעולים ובוקעים מתוך יער של עלים ירוקים

גובהים במהירות ומגיעים לגובה 120 ס"מ

גיליתי שהגבעול הבשרני אינו עגול כלל אלא כמעט ישר ומתחדד בשני צידיו

העלים קעורים ושוליהם מתעגלים ונוטים פנימה ובסופו יש צ'ופצ'יק

גוני הירוק של העלה משתנים מכהה לבהיר

ונראה שיד אמן מתחה את הקווים הלבנים שמצוירים על העלים

מבחינת קומפוזיציה אמנותית הם תואמים בסגנונם לפרח באופן מושלם

בעודי כותבת שורות אלה,

החלטתי לעקוב אחרי ניצן אחד וזה מה שעשיתי במשך שבוע שלם לפני פסח.

גיליתי שלצד הלמידה שלי, זה תהליך פלאי ומסתורי.

גיליתי שהפרח הזה הוא עולם ומלואו – פרח עם אישיות ונוכחות שאי אפשר להתעלם ממנה

גיליתי שהם נפתחים באיטיות.

בתחילה הניצן המחודד "דבוק" לגבעול באופן שיוכל להיפרד ממנו

לוקח לניצן כמה ימים עד שהוא אוזר עוז להציץ לעולם

טרי ורענן

ולבסוף מסכים לפתוח מעט את צדו החיצוני

תוך כדי שהוא מתעגל החוצה ויוצר פס ישר לאורך הפרח

חשבתי על שמלת כלה שעוטפת בסלסול גוף דקיק

גם צדו השני הפרח מתעגל החוצה אך עדיין שומר על האבקן מוגן

וגם הוא יוצר מעין קו משורטט עד סופו של העלה המחודד

במקום בו הוא פוגש צ'ופצ'יק ירוק דק

הפרח נראה כמו עשוי מבד ביד אמן עם קיפולים מדויקים

המרקם שלו חלק בחוץ ומחוספס בפנים

כשהם נפתחים בגאווה רבה, שוליהם מתעגלים כלפי מטה

הם כמו מכריזים תראו מי אני,

לא רק שאני יפה,

צבעי לבן-עז,

ואני מבליט את האבקן הצהוב מליבי,

אני גם מזמין חרקים וחיפושיות אל הסלון שלי.

פנים הפרח הופך שחור מחיפושיות שמסובבות את האבקן הצהוב ומתחרות על האבקה שלו.

ואז כמו שנפתחו לאט כך הם קמלים לאט-לאט.

תחילה משתנה צבעם מלבן טהור ובוהק לצהבהב-חום.

שוליהם מצהיבים ומתקמטים, וחורים נראים בהם.

גם האבקן הופך לחום וחלקו המחודד של הפרח נוטה כלפי מטה

האורחים עוזבים את הפרח הנובל

הגוון מתכהה ונהיה חום – עייף,

הפרח מתכנס אל תוכו ומאבד צורה

העלים מתייבשים ומצטמקים נובלים ונעשים חסרי חיות עד שאפשר לפורר אותם

ולבסוף הפרח כולו משתופף לכיוון הגבעול שהופך לחום וכך הם מסיימים את העונה

מרתק לראות את תהליך הצמיחה וההתחדשות לצד הקמילה

המתרחשים בו זמנית בתוך צמח אחד רב-עלים ופרחים

מצד שני התהליך המהיר שמתרחש מול עיני תוך כדי חילופי העונות בין החורף לאביב ולקיץ

ממחיש את הזמניות, מדגיש שהיופי הוא בר-חלוף

במהלך ההתבוננות בפרח אחד

התחדדה לי המוגבלות של יכולת התיאור של בת אנוש כמוני שעוסקת בבחירת מילים

שוב גיליתי שחסרות לי מילים מדויקות כדי לתאר תהליך של פתיחתו ומותו של פרח אחד.

בתקופה זו אני מאחלת לכם לקבל את חוסר השלמות ואת השינויים שמתרחשים בנו ובסביבתנו.

רשימה זו מוקדשת למו ולתרצה פייטן-סלע

9 תגובות ל “ברכת אביב של פריחה ושינוי”

  2. אלישבע זלצר

    את הפקעות של פרחי הקלות שתלתי כשהקמתי את הערוגה בסתיו 2020

    כמחווה נוסטלגית לפרחי הקלות שגדלו לאורך השביל בגינה של סבתי בחיפה.

  3. טל

    כתבת מרתק כהרגלך ,תמיד כיף לקרוא את התיאורים המפורטים והפיוטיים שלך. מאיפה את מוצאת את המילים???
    מחכה לכתבה הבאה מעניין מה תבחרי הפעם אולי אפונה ריחנית גם פרח מרתק או כובע נזיר

  4. ענבל

    אלישבע יקרה ◇
    נהניתי מאוד לקרוא את הרשימה שלך על הקאלות.
    כתבת סיפור מקסים על לידה חיים וקמילה. חלק מהתמונות מדהימות ומעוררות התרגשות.
    כילדה פגשתי זר קאלות שנתתי למלכת הולנד שבאה לביקור נחתה לה יום אחד במסוק בקיבוץ ההולנדי שלי.
    אני זוכרת שבעקבות זה זיהיתי את הגינות בקיבוץ בהן הקלות צמחו.
    אחר כך נאמר לי שהקאלות מסמלות אבל.
    והסיפור שלך מספר על חיים שלמים.
    תודה ששיתפת ♡
    חג פסח שמח.

  5. אלישבע זלצר

    אלישבע יקרה.איזו
    התבוננות מדהימה וירידה לפרטים .שיוצאת מהקאלה ובעצם זו תמונה של המחזוריות של כל מה שקיים בקוסמוס ומזכירה לנו שגם אנחנו חלק מהקוסמוס ומוות ולידה וחוזר חלילה הם גם מנת חלקנו ,אבל יש לנו הרבה מיתות ולידות קטנות שמעצבות אותנו במהלך התפתחותנו כבני אדם
    בדרך כלל אנו חולפים על פני הדברים ואת התבוננת והצלחת לחדור לעולם הסוד
    תגובת דליה לפיד

  6. מנשה

    כפארפראזה על שירו של אהוד מנור:

    ׳לו רק ניתן ואלמד
    את דרכה של קאלה אחת׳.

    תודה על הרשימה המרגשת והתמונות מעוררות ההשראה.

  7. חוה

    אלישבע יקרה, הצלחת להאהיב עלי את פרחי הקלה, שבעבר לא ככ מצאו חן בעיני. בעבר היה נהוג לראותם בזרי כלה – בתמונות נישואיהם של הורי, אמי אוחזת בהם ונעים לי עכשיו להזכר במראות אלה – כנראה בגלל הדמיון הפונטי של כלה=קלה ( אם כי בהבדל בהדגש שלהן, מלרע ומלעיל), או בגלל הלבן הצחור, המסמל בתרבות המערבית תום, טוהר, התחלה וכיוב… כך או כך, תודה שאיפשרת לי, באמצעות התמונות והכתיבה שלך, לבחון מחדש את התייחסותי לפרח זה ולראות את היופי והאצילות שלו. מעניין שהוא הפך נדיר למדי בחנויות הפרחים ובזרים המקובלים כיום ולא ראיתי אותו שנים רבות ( ואולי גם בשל כך עלה ערכו בעיני?). תודה!

  8. אלישבע זלצר

    קודם כל, אני שמחה שהעליתי בך זיכרונות כאלה! שנית,בזכותך קלטתי שפרח הקלה היא הצד האלגנטי והאצילי שלי, אבל אני תמיד מעדיפה את פרחי הבר, כל מה שיותר פראי, מכלניות ופרגים דרך חוטמית זיפנית וחרציות צהובות, שמתפשטים על שטחים גדולים, חובבים מרחבים פתוחים ומזריעות את עצמן בכל שנה מחדש, קצת כמוני

  9. אלישבע זלצר

    עכשיו אני זו שצריכה לדמיין את הילדה המתולתלת ענבל שמגישה למלכת הולנד פרחי קלות! איזה זכרון יפה, ואני שמחה שנזכרת בו.

מעניין לשמוע מה אתם חושבים

  • (יתפרסם בקרוב)