למגרש החניה בו אני מחנה את מכוניתי בלילות בהם אין סיכוי למצוא חניה ברחוב שלי – היגיע גורילה.

הוא זכר ענק, ולכבוד פורים הוא התחפש לקאובוי, רק בלי אקדחים. הוא שומר על מתחם המגורים של בעליו. בשנה האחרונה, שולי המיתחם והכניסה אליו משתנים לפי מצב רוחו, לפי מה שהוא מוצא בשיטוטיו ברחובות, ולפי החגים והעונות.

מה שנראה לעין – הבן אדם משקיע בנחלתו. במונדיאל הוא קישט אותו בדגלים. בעת שיקומו של גן העצמאות, הוא הקיף אותו בגזעים שנכרתו. קופים נתלים עליהם שם למעלה.

הדייר, גבר חטוב ושחום, שנוהג לחזק את שריריו – זאת רואים – הוא סוג של משוטט עירוני ואוסף חפצים שלאחרים אין צורך בהם. זו הסיבה שעיצובה של פינת הישיבה בכניסה אליו – משתנה לעיתים קרובות.

השבוע, הוא צבע מחדש את דלת הכניסה, וצבע גם את שק האיגרוף שלו. הוא צייר את כלבו, בעל חזות מאיימת, כשהוא מחזיק בפיו משקולת.

 לאחרונה יש חידוש – מסתבר שהדייר – גם צייר פורה מאוד. בתחילה הופיעו שלטים עם מסר חברתי. שוויון וצדק חברתי נרשם בהם. השבוע הוא רשם מהי לדעתו האישית הגדרה של "פוליטיקה".

אח"כ הסתבר לחונים ולחונות שהוא אוהב לצייר פילים ואריות (בפורמט גדול), לצד נחשים וסמלים של שודדי – ים.

וכך הפך מגרש החניה הפרטי לגלריה בה התצוגה מתחלפת, ופתוחה בתשלום 7/24. אני מניחה שהצייר מרוצה – יש לו קהל וחבר מביא חברה.  קדחת החג ניכרת גם ליד פחי האשפה בעיר. נראה איזו הפתעה תחכה לי כשאחזור מלונדון. חג שמח