ראש השנה המתקרב הוא זמן להרהר, לחשוב, לסדר ולנקות. לסגור דלת ולפתוח אחרת. לשתות מיץ רימונים ולהרגיש איך אנרגית בריאות זורמת בורידים. לקנות דברים טובים. להחליט החלטות חשובות. ויש הרבה דרכים לומר שנה טובה.

עירית בריסל למשל, העניקה לתל אביב שטיח פרחים צבעוני ומרהיב שעוצב בהשראת המרצפות המצוירות שעיטרו פעם את חדרי הבתים. אנשים רבים לקחו פסק זמן מההכנות לחג, ובאו לכיכר להצטלם ולהנות מהיופי. גם אני עצרתי פה כשצעדתי לתחנה של קו 18 בפרישמן. חציתי את העיר במהירות שיא וירדתי בעליה פינת לוינסקי.

אצל יוסף מלמד, קניתי אגוזים וצימוקים, מקל וניל ואת כל ה"כרגיל". אם תשאלו למה בחרתי דווקא בו מכל החנויות ברחוב, אז אומר שההכרות שלנו החלה באופן מקרי דרך צד ג', ונמשכת כבר שנים. כמו החצבים, כאן בלוינסקי, הסלסילות המתוקות מסמנות את בוא החג.

קניתי עוגיות מרוקאיות פריכות באפיה מסורתית ועליהן זרעי אניס. אצל חיים רפאל קניתי קציצות פראסה שהגיעו היישר ממטבחה של מאדאם ברתה, וסלט חצילים אדום, שילוב שהחיך אוהב.

"רוצה לטעום", שאל אותי צדיק בעל הבית, ומיד הגיש לי מיני געפילטה פיש עם חזרת חריפה אש, וגם שזיפים מושרים וטיפ להגשה: "את יכולה למלא אותם בחתיכות גבינת עיזים". דגמתי גם קומפוט חבושים בקינמון, חתיכת קשקבל טורקי וגם מעויני מרצפן ממטבחה של מאדאם אסתר.

כאן עושים הכול כדי שנרגיש כמו ראש (ולא כזנב).

בחנות תבלינים רכשתי ראשי וורדים לקישוט שולחן

החג ומיהרתי לפגישה מרתקת א', משוטט מיומן ממני, אחד שיודע להסביר למה הוא אוהב לשוטט ללא מטרה ומה זה עושה לו. כמו השיטוט, גם לרשימה זו אין מטרה או תכלית ברורה, אלא לחלוק איתכם כמה חוויות ולעשות לכם חשק לצאת ולהסתובב מחוץ לשכונה המוכרת, שזה קצת כמו לגלות כל פעם מחדש – עולם אחר.

אני גיליתי בדרך חנות ובה שפע צלחות נייר מצויירות, למי שמעדיף לא לשטוף כלים, מגבות ובהן פנטזיה על פרארי, וכמה רחובות שלא הכרתי כמו רחוב חצרים ורחוב צריפין שהיא בעצם סמטת נגריות צרה.

הרחוב התקשט לכבוד החג – וזו עוד סיבה לבוא לכאן. התמונות והשלטים מדברים בעד עצמם. שנה טובה.