שש בבוקר בפארק הירקון היא שעת המקלחת המשותפת של עורבים ואנפות. שחורים ולבנים הם משתכשכים בשלוליות בדשא.

בשש ושלושים הם מוכנים לארוחת הבוקר.

"למנה ראשונה במה אבחר"? שואל את עצמו עורב שחור העומד על פח זבל ירוק. הוא סורק את סביבת הפח, בורר פיתה אחת שנחה על הדשא, תופס אותה במקורו, ומנתר לצלחת החומוס, המונחת אף היא על הדשא. בפארק הירקון עורבים ושאר בעלי כנף אוכלים הכול והמבחר עצום – פיצות, בורקס, ומיני סלטים, קציצות ופשטידות, אורז ותפוחי אדמה. במו עיני ראיתי אנפה חובבת מתוקים, דופקת במקורה כמנסה לפתוח קופסת גלידת פיסטוק ירוקה שהפכה לנוזל חמים.

ביום ראשון, שבו נרשמות כמויות הזבל הכי גדולות, קבעתי פגישה מוקדמת עם נחום לוי, שאחראי על ניקיון פארק הירקון, הריאה הירוקה שלנו, כולל כל  הגינות והדשאים שבו. במשך שלוש שעות פטרלנו ברחבי הפארק. ראיתי איך הוא נראה לפני ואחרי.

"תראי כמה פחים יש פה", הוא אומר לי, "אז למה כל הזבל מפוזר על הדשא"?נחום לוי עובד על שבע גזרות. כראש מחלקת מבצעים, הוא מוריד פקודות לארבעים פועלים, וכמו מפקד טוב, הוא מקפיד על סדר עבודה קבוע – "אם יש לי כוח בספורטק אני יכול להזיז אותו לגזרה המרכזית. אני יכול לרכז כוחות ולהזיזם מזרחה. מבבלי לראש ציפור. ממגרש החניה לאגם". כך, מיום ליום. מבוקר עד ערב. מאירוע לאירוע. משבת לחג. מיום העצמאות לחופשת הקיץ.

"אני חולה על סדר וניקיון", מצהיר האיש, שבארבעים השנים האחרונות שותל, מגנן, מתחזק ובעיקר מנקה. בזכותו פארק הירקון תמיד מצוחצח. "זה מפעל חיים" הוא אומר לי, "אני לא עוזב את הפארק עד שהכול נקי".
הר הרוחות ושאר הגבעות, מכוסים בשקיות ניילון כתומות, תכולות ולבנות, שהתעופפו מפחי הזבל.
AM:PM ומגה בעיר, טיב טעם ושופרסל. שקיות צהובות של פחם לגריל. שקיות צבעוניות של צ'יפס וביסלי. פועלים כחולי מדים אוספים אותן, מרימים בקבוקי קולה וספרייט, אריזות של פיצה וארטיקים, ארגזים ריקים של בקבוקי מים. הם הופכים ומחזירים למקומם פחי זבל שהפכו ל"שערים" במשחק כדורגל על הדשא. הם מעמיסים על טרקטורים ציוד פלסטיק שיצא מכלל שימוש ונשאר בשטח ושקיות זבל שהושלכו מחוץ לפחי האשפה. טרקטורים משנעים את הזבל לתוך עגלות.

נחום אומר לי, "הזבל מדבר בעד או נגד החבורה שישבה פה. רואים אם היא בעלת מודעות סביבתית והשאירה את המקום נקי".
הכי מלוכלך אחרי יום העצמאות ואחרי חגים. בקיץ צפוף ועמוס פה, וגם אחרי אירוע על הר הרוחות. רק בחורף רגוע יותר, אבל בעצם, כל השנה מלוכלך, ו"אנחנו לא מפסיקים לנקות", הוא חושב בקול רם.

בשעה שמונה רוב חלקי הפארק כבר בשלב זה או אחר של ניקוי. חלקו המרכזי כמעט מצוחצח.

בתשע אני אומרת שלום ותודה לנחום לוי, שאץ לישיבת בוקר. "אני מבקש ממך, הוא אומר לי, תעזרי לי, אולי יש לך רעיון איך לומר לאנשים שיזרקו את הזבל לתוך הפחים"?????????????????