התגעגעתי לחברי האהובים הנס ודיניקה אז החלטתי לטייל ברגל דרך הבית שלהם

 כביש משובש בן כחמישה קילומטר מוביל אליהם

בדרך שמתי לב לפרטים שאי אפשר לראות כשנוסעים אליהם ברכב אספנות חום עם גג נפתח מסוג גולף שיוצר במאה הקודמת

וזה בדיוק ההבדל בין ללכת ברגל או לנסוע

הבית הדרמטי נמצא באמצע שום מקום

הוא נבנה בשנות השבעים בסגנון מודרניסטי פוטוריסטי

כשמגיעים אליו כבר אין חשק לצאת ממנו אלא רק להתמזג בשקט המוחלט סביבו

אחרי כמה דקות הליכה כבר יכולתי לראותו מרחוק והתרגשתי

אלון עתיק משך את עיני וצילמתי את הבלוטים

עצי הזית היו עמוסים בזיתים

הים התקרב אלי ואני אליו

העזים הוטרדו מנוכחותי הבלתי צפויה וכבדו אותי במבטי הפתעה

כשחלפתי דרך יער עצי אקליפטוס, נפתחו מבטים חדשים

פרצוף אחד..משך את עיני

ראיתי על פני הגזע פנים מלאי הבעה שידעו צחוק וגם עצב

ראיתי גדרות ובתים שנבנו מאבן מקומית וננטשו

אלה פורחת

ועץ עתיק

עננים יפי צורה ליוו אותי בכביש המתפתל  ועוד מבטים נפתחו לכפר הסמוך

יכולתי לראות את הפלופונז ומעליו נח ענן וורדרד כמו בציור יפני

ואז הגעתי לצומת ולא ידעתי לאן לפנות

פניתי ימינה אומרת לעצמי שזו הדרך הנכונה, עוקבת אחרי סימון כחול על הסלע

שמתי לב איך השתנו צבעי האדמה בסלעים

ואז שוב התגלה לי הבית

רציתי להיכנס ולבלות עם חברי, כרגיל, אך השער היה נעול והם היו הרחק מכאן, בהולנד

העץ המקושט על רקע הקיר העתיק הזכיר לי שחג המולד מתקרב

אחרי הליכה ארוכה התיישבתי לנוח

רקפות פרחו

אספתי אורניות שצצו אחרי הגשם

כשהגעתי לעיירת חוף

הייתי רעבה אז קטפתי כמה תאנים מתוקות מאוד שנותרו על העץ בנובמבר

הים סער בשעת גאות של אחר הצהריים

רשימה זו היא תשובה חלקית לשאלותיהם של רבים מחברי "אבל מה את עושה שם כל היום"?

This post is dedicated to my friends Hans and Dinike

for their free spirit