כבר חצות של יום ארוך ומעייף מלא בהתרגשות של הפרידה ובהמון שעות המתנה

המטוס תכף ממריא

אני מתעוררת בבית בחצות היום למחרת ומרגישה כמרחפת בין שני עולמות

אני מאבדת את תחושת הזמן ועד הערב שוכחת לאכול ואפילו לשתות מים

כשעזבתי הקלטתי את קולות הצרצרים המנסרים בעוז בצמרת עץ הצפצפה מתחתיו ישבתי

הרוח העזה הצטרפה לסאונד הדרמתי

הבוקר אני מקליטה את קולות השיפוץ בדירה הסמוכה

אני אוטמת את אוזני בפקקים

בשש כשאני נהיית רעבה אני ניגשת לסופר ומכינה לי סלט ירקות בסגנון יווני

מחממת פשטידה שפוטיני ארזה לי

וחורכת על המחבת פרוסת גבינת מנורי. כמו ביוון.

בארבעת הימים האחרונים נשבה רוח גדולה וחצופה, הפילה את כל הפרי מעץ המשמש המפואר של מיכאליס מול חלוני

היא משתלטת על ה כ ו ל וזו חוויה מעצימה

למרות שהיא הפריעה לי להירדם שקעתי כולי בתוך חוויית הסאונד

שהתרחש אמנם בחוץ אבל חדר פנימה בלי לבקש רשות

אחרי יממה בבית אני יוצאת לשחות

הסאונד של הרחוב הוא בלתי נסבל בשבילי היום

אני אפילו מבינה את הבחורה שחובשת אוזניות ומגנה על עצמה מהצפירות

הזילזול והסרחון מהפחים הפתוחים מכים בי

גם בכיכר אתרים יש שיפוץ

ואלימות מאיימת בכל פינה

בירידה מכיכר אתרים לחוף

ממתינה ניידת ואיש המשמר האזרחי משוחח עם השוטר

החוף מלא במתרחצים ובפעילויות ים

בדרך חזרה הביתה ליד הסופר בארלוזרוב חונה רכב מסחרי ישן ללא נהג וחוסם מסלול

אני מגבירה צעד, מתרחקת ומתקשרת 100 לדווח על רכב חשוד

ביוון תמיד שואלים אותי איך אפשר לחיות ככה ואם אני פוחדת

באי נקי ובתולי

בו איש לא נועל את דלת הבית

כששכחתי את האייפד שלי הוא המתין לי במינימרקט

באי שתושביו המעטים נהנים מתחושת בטחון מרבית (אני נוסעת בטרמפים)

המעבר החד מהשקט האינסופי שרק הרוח רק הרוח יכולה להפר

מקצין את מציאות חיי פה

נכון שתל אביב פורחת

אך גם בשביל תחושת בטחון אני מרחיקה עד האי

בספטמבר שוב אעלה על מטוס, קצת יותר גדול מהמצולם פה תמונה