בשבת אמור היה להיות בעיר הלבנה יום אפור באמת, אפילו חורפי.  פנטזתי על מנת חמין  ולאחר שלא היגיעה הזמנה אל שולחני, התכוונתי לאכול אותה במקום ששמו "קלופס" בשוק האוכל בנמל תל אביב (המקום נסגר בינתיים)

 .

                                            אבל כשהתעוררתי  התקשרה חברה והחלטנו ללכת על שקשוקה

אז הסתגננתי, לבשתי ז'קט צמר וחבשתי כובע שרכשתי בקיוטו ויצאתי

השמש זרחה והגשם כבר זירזף. חיפשתי בעקשנות קשת בענן, אבל היא לא התגלתה לפני

 ב"תחתית", מעוז תל אביבי חביב, (בו הכניסה עד גיל ארבעים בלבד), ק' התלוננה למה לא מגישים לה חמאה עם לחם הדגנים שהיגיע (בתוספת שלושה שקלים) לצד השקשוקה

 את הקפה החלטנו לשתות בקיוסק בשדרה שבגלל הגשם היו בו שפע שולחנות פנויים

העיר נראתה נטושה, ומי שבכל זאת העז לפסוע החוצה בטמפרטורה של 12 מעלות, הוציא מהארון מעיל חורפי אמיתי ואף רכס את כפתוריו. זו היתה הזדמנות לשוטט בלב העיר ולבקר בתולעת ספרים

 אחה"צ כבר היגיע והשמיים חזרו לגוון התכלת כשהצטרפתי לתור בקופת הסינמטק

בזכות העובדה שהכרטיסים לסרט המבוקש "אמנות בזבל" אזלו, זכינו – הצפייה בסרט עד סוף הנשימה העניקה לנו חוויה בלתי נשכחת