וזו שאלת השאלות: איך עושים את זה?

איך מוצאים את האיזון בין תנועה בלתי פוסקת לבין רוגע, הרי אלה דבר והיפוכו

כולנו מחפשים את התשובה לשאלה אוניברסלית זו

ועל קירות תל אביב יש התייחסויות

אמני הרחוב לא מפסיקים לנוע, גם בלילות

אז אולי הם כותבים לעצמם את המשפט הזה להזכיר לעצמם שאי אפשר להפסיק

כי מה יקרה לפצעים ולחבלות אם יעצרו לרגע?