"את עובדת? נו ברצינות, את עובדת",

שאל אותי גבר בסמטת בר יוחאי

רציתי להתלוצץ איתו ולומר לו, אתה לא רואה, ברור שאני עובדת, אני לא חייבת להיות זונה בשבילי לצלם גרפיטי

אבל בסיטואציה של רק שנינו בסמטה ריקה מאדם בשבת בבוקר בדרום תל אביב, העדפתי להכחיש שאני "עובדת"

זה היה עוד רגע שיא בדרכי בין שדרות הר ציון, רחוב לוינסקי ושולי שכונת שפירא

אני אוהבת את המעבר החד בתחושה ברגע שאני יורדת מהמונית בקו חמש בתחנה המרכזית הישנה בשדרות הר ציון וצועדת לכיוון דרום

בלוינסקי 82 ראיתי אנשים מתקהלים בתלבושות חגיגיות במיוחד

מלכה אפריקאית מדברת בסמרטפון

שני גברים שנראו כמו דמויות מקרנבל

בלט איש אחד בגלימה שחורה רקומה בזהב

נוכחת ומצלמת, הרגשתי כחודרת לטריטוריה זרה

בשולי שכונת שפירא ראיתי זוג זקנים חוזר מבית הכנסת, הוא אוחז בידה ובתיק- טלית מקטיפה

חרדים בבגדי שבת חוזרים גם הם מהתפילה

במרחק פסיעה, מהגרי כל העולם, אנשים מכל הצבעים הלכו ברגל לכיוון התחנה

למרות המתחים הפנימיים, היה שקט בשכונת שפירא

רק כמה כתובות שצילמתי שקפו מה קורה פה

כשהיגיעה השעה להתחיל בסיור אותו הדרכתי, הגעתי מלאת אדרנלין

אולי גם זו הסיבה שהוא היה מוצלח במיוחד

אורן פישר, אמן רחוב, בא במיוחד וספר לנו על הציור שלו ושל סניור גי, שקורא לקבלת החריגים בחברה

אני מודה לאורן ולאמני הרחוב שבזכותם אנו מגיעים לאזור שוליים זה

לדדה, שהפלסתרים שלו לא יוכלו לרפא את הפצעים העמוקים בחברה בה אנו חיים

ליהונתן שניסה להכניס את הטיפה היישר לתוך פיו

ולכל המשתתפים

במיוחד לכמה מהחברים והמתנדבים בעמותת אתגרים ובני משפחותיהם

שנענו להזמנה, והגיעו גם מחוץ לעיר לסיור שהיה נגיש לנכים בכיסאות גלגלים, ותרמו לדיאלוג לדינמיקה ולאווירה הנעימה שנוצרו

העניקו השראה והזכירו לנו, לכל מי שבריא ויכול להלך על שתי רגליו, לומר תודה

ג'ינה, אלי ואסף, ריגשתם אותי