אין ילד בשכונה שלא מכיר את הלול ובא לראות את התרנגולות.

תפסתי את גלעד לספר איך הכול התחיל.

"שלוש תרנגולות ראשונות הגיעו מאמירים אחרי שסבתי נפטרה.

 אני זוכר אפילו את התאריך: ה-15-8-2015 ואיך הבאנו אותן בארגז במכונית עם כל בני המשפחה

בהמשך קבלנו שלושה תרנגולים וכמה תרנגולות, ואחדות נולדו פה.

בלול יש תרנגול אחד ועשר תרנגולות שכבר לא מטילות.

את הלול תכנן יובל וכמן. ויחד עם ערן רגב בנינו להן לול מדוגם עם "סלון" שבו גם תאי רביצה

ומוטות עגולים לשינה".

גלעד הזמין אותי להיכנס ללול והתרשמתי מאוד.

תמיד הסתכלתי רק על התרנגולות

הפעם שמתי לב למבנה הלול –  נקי ומרווח ובו ריהוט ואביזרים מאולתרים ויצירתיים.

ויש להן גם קיר גרפיטי.

גלעד אומר שהתנאים המצוינים מאפשרים להן להגיע לגיל מופלג.

"בימים ראשון עד חמישי אני מגיע עם שקית שאריות ובה עלים ירוקים וקליפות לתרנגולות.

 (שום ובצל, תפוח"א וקליפות הדרים, לא מתאימים לתזונה שלהן).

 אני דואג לאספקה שוטפת ומביא שקים של תערובת דגנים מטחנת הקמח המשפחתית שלנו,

כך שמידי בוקר הן אוכלות דגנים וירקות.

אני מנקה את מכלי המים וממלא להן מים טריים.

בסופי שבוע יאיר אנגל מטפל בלול.

"אני אוהב רוטינות של הבוקר," הוא אומר לי,

הטיפול בתרנגולות הוא חלק בלתי נפרד משגרת הבוקר שלי כשאני מביא את מאיה לגן ילדים הסמוך. "הפעולות הנ"ל לוקחות לי כעשר דקות".

כשהוא מדבר על הלול, חיוך רחב של שמחה ואושר מתפשט ומאיר את פניו

"התרנגולות בשבילי הן זיכרון ונוסטלגיה, נחת ואתנחתא. וכמובן, עוד דרך למחזר את השאריות שלנו ואני מאוד שמח לטפל בהן".

בפרויקט שיחה מול הערוגה, תוכלו לקרוא עוד על ענבל בן ארי. על אלה פרי. על עלמה אדוט. על שלי סגל-שקד. עלי, אלישבע זלצר, על יעל ענבר , על עומרי ינאי

 ועל אלון אלירן