בית הקברות הראשון של אתונה

יום חורפי קר ואפור, ועצב עמוק בלב, התאים לי לשיטוט ארוך בבית קברות עתיק ועצום בגודלו

 המצבות והפסלים ועוררו בי מחשבות וגרמו לי לחשוב על החיים (ולא רק על המתים)

למשל תהיתי אם הזוגות המחייכים בצילומים היו באמת מאושרים ביחד?

האם המת הכתיב בחייו (או בצוואה שלו) איך היה רוצה שתראה המצבה שלו,

ומי יהיה הפסל, או שקרובי משפחתו הם שהחליטו על כך אחרי מותו?

איך רצו המת או קרוביו שיזכרו אותם?

שוב ראיתי איך כבוד, כוח וכסף חשובים גם אחרי מותך

לעיתים פחות חשוב לאדם "מה אתה", אלא מי היית!

(קצין בחיל הים, או אדם כוחני ובעל גוף)

התבוננתי בגודל הדמויות, בהבעות פניהם וגופם, ובאופן הסטטי או הדינמי של הגוף והידיים

כשהראיתי לחבר יווני את צילומי הפסלים, הוא אמר לי שאת הכי מפורסם פספסתי,

אז יש לי סיבה טובה לחזור לשם

החוויה מבחינתי הייתה כמו לשוטט במוזיאון פתוח

 התברר לי שמיטב פסלי יוון נקראו ע"י בעלי הממון לפסל את הדמויות בסגנונות שונים

בו השילוב בין חדש לעתיק כשהשראת יוון העתיקה מאוד נוכחת – מרתק

***

שכונת מץ

אני אוהבת לשוטט בשכונה לא מוכרת,

כל חושי דרוכים לקלוט את הייחוד ואת האווירה

ואני חווה את חדוות הגילוי

הפעם בחרתי בשכונת מץ הסמוכה לבית הקברות ומאוד תלולה

"אין מה לראות שם", אמר לי חבר אתונאי

אבל כתיירת שנמנעת מ"אטרקציות" במידת האפשר, מאוד נהניתי.

עליתי בתוך פארק קטן, ועצרתי ליד התקהלות סביב מתקן גריל ברחוב,

לשאול מאיפה לראות את הנוף

בחור אחד הצביע על המיקום שרק ממנו תתגלה לי מבעד לעצים "חתיכה" מהאקרופוליס.

בהמשך הרחוב גיליתי בר-קפה עם אוירה בו מגישים ארוחות בוקר ובערב

ובסופי שבוע גם מנגנים מוסיקת ג'ז חיה

(צריך להזמין מקום ולשאול מתי יש הופעה)

מץ היא שכונת מגורים שקטה ונהניתי לשוטט כהרגלי ללא מפה בסמטאותיה הצרות והתלולות.

***

קבצנים וחסרי בית

מזג האוויר הקר במיוחד גרם לי לשים לב לחסרי הבית הרבים, ולחשוב כמה ברת מזל אני.

ליד בית המלון ישבה אישה מבוגרת.

היא הניחה חתיכת קרטון כדי לבודד את הגב מקיר הכנסייה עליו נשענה.

 המעיל שלה היה תחוב בחריץ בקיר.

ראיתי שהיא אישה מסודרת – נעליה היו מצוחצחות

ולידה היו בקבוק מים וכוס למטבעות.

כוסות קפה היו בצידה השני

היא ישבה על פוף באותה תנוחה סטטית, שוקיה מכוסות בחתיכת אלומיניום נגד קור

וכולה עטופה בשמיכה לא עבה. ועיניה עצומות.

היות וחלפתי לידה פעמים רבות תהיתי איפה היא עושה פיפי או מתקלחת.

ערב אחד ראיתי אותה מסתודדת עם גבר שישב שפוף לידה.

בוקר אחר הוא ישב במקומה ואכל, כנראה שמר על הטריטוריה שלה.

כשהראיתי את התמונות לחברה, היא אמרה לי שידוע שלקבצנים יש בוס,

ורוב המטבעות מגיעים אליו כדמי חסות.

הניגוד בין הקונים האוחזים בשקיות מרחוב ארמו הסמוך – היה חד

לקבצנים ולחסרי בית המבקשים מטבעות יש סגנון פעיל ומתחנן, או פסיבי

מראה מכמיר לב התגלה לי ביציאה מתחנת רכבת סינטגמה.

גבר שגופו מקופל שכב על אבני הכיכר הקרות מוסתר כולו בשמיכה,

 כף ידו אחזה בכוס חד פעמית

ובה מטבעות

כף רגלו בלטה אף היא מחוץ לשמיכה

וכמובן שראיתי קבצניות אוחזות בפעוטות או אחרות שיש לידן חתיכת קרטון

שבה רשום למה הן הגיעו למצב הזה

***

 מסעדה ומלון Ergon

הפעם בחרתי לשהות במלון Ergon.

 החדר בעיצוב אורבני היה מאוד מוצלח לטעמי.

קומת הרחוב היא מעדנייה ומסעדה רועשת

במסעדה ישבו ישראלים בקבוצות גדולות ועשו הרבה רעש

כולל שיחות וידיאו על רמקול עם ישראלים אחרים בארץ

לגבי ארוחת הבוקר, חשבתי שהיא מאוד מוגזמת, לא הגיונית ובוודאי שלא אקולוגית.

לא רק שהמנות בתפריט היו עצומות,

אפשר היה להזמין כמה מנות שרציתי. התוצאה הייתה שרוב האוכל נשאר על השולחן.

ארוחת בוקר שמספיקה עד הערב

לי לא מתאימה כי זה מוריד לי את האנרגיה וגם לא מאפשר לי לנשנש ברחוב

אנשים סביבי טעמו ביס ממאפה מלוח או מתוק והשאירו את הרוב בצלחת.

גישה כזו לכמויות העציבה אותי.

פניתי למלצרית שחשבה כמוני,

והיא ארזה לי מנות כמעט שלמות שהייתי מניחה ליד ההומלסים בסביבה.

***

יפן ביוון

בחיפושי אחרי חנות עם מוצרי מזון מיפן,

מצאתי אחד שמוצריו מועטים אך איכותיים והמלאי מצומצם.

קניתי תה מאצ'ה, תה סובה, ושזיפי אומבושי

כשקניתי שני קילו אורז – חיסלתי את כל הכמות שהייתה על המדף

המוכר ברר ואמר לי שרק בעוד שבועיים יתחדש המלאי.

זה קומפלקס קטן ובו חנות תקליטי ויניל ליד החנות והמסעדה בהשראה יפנית.

שתיתי ג'ין יפני לצד האוכל שהיה פחות טעים לי

המוכר המליץ לי על כמה מסעדות יפניות – באחת מהן, סושימו,

השף מכין תפריט יומי והמנות מבשר נא.

מי שמזמין מקום על הבר זוכר לראותו בפעולה.

ספרו לי גם על Nolan, מסעדה יפנית-יוונית

***

ללכת לאיבוד ברחובות הפלקה

מקבץ של חנויות לאביזרי קודש נוצצים, וחייטים שתופרים בגדי כמורה חגיגיים

התגלה לי ברחוב אפולונוס

בהמשך כשהרמתי ראש לבניין משומר ומטופח, נודע לי שהוא העתיק ביותר בעיר.

קדושה היא חלק בלתי נפרד מאווירת העיר

הכנסיות רבות ומראה של כמרים עבי בשר בדרך כלל, ברחובות אתונה, אינו נדיר כלל.

רחוב אגיה איריני חביב עלי במיוחד

יש בו כנסיה עם סיפור, חנויות וינטאג' וחנות כובעים

ותמיד אני עוברת בו בדרך לשוק ברחוב אתינאס

הפעם, השף יאניס הכיר לי חנות תבלינים

בה קונים שפים רבים ובסופי שבוע התור מתארך עד מעבר לפינה

זו חנות מאוד מסודרת ומכינים בה תערובות לפי מתכונים קבועים,

למשל, זעתר ע"פ מתכון ירדני.

אחרי ביקורים רבים בעיר, יכולתי לזהות שינויים שקרו בה, (למשל, שיפוץ ככר אומוניה)

וכבר התמצאתי בכיוונים, בשמות הרחובות וזו הייתה הרגשה טובה