טסתי עם אחותי לבית הבראה שהשהות בו כוללת עיסויים,

הרבה כוסות תה לניקוי הגוף,

שלוש ארוחות צמחוניות, צבעוניות וקלות לעיכול בסגנון איורוודי (הודי)

תשאלו אותי, אם אני בריאה למה אני צריכה לטוס לבית הבראה?

התשובה היא להשתחרר לשבוע אחד מכל הזוהמה והטינופת סביבי, מהדחיסות ומהוולגריות,

מהתורים ומהפקקים, מהרעש והאגרסיביות, הלחץ וגסות הרוח, מהחום הכבד ומהמציאות הלחוצה מידי.

בביקור השלישי הזה אני מבינה את המשמעות של מנוחה מוחלטת.

של השתהות.

כאן אני לא תיירת אני "מבריאה"

ביום הראשון אני מאוד עייפה וזוכה לנסך חמאת חלב מרגיע הלוך וחזור לרוחב המצח

מידיה המנוסות של המטפלת דנסיקה

ביום השני אחרי טיפול בטפיחות עם שקיות כותנה מלאות בצמחי מרפא וטבולות בשמן חם,

אני עדיין חסרת מנוחה

ביום השלישי אחרי עיסוי בארבע ידיים אני מתחילה להירגע.

הרופא ההודי המנוסה אומר שזה התהליך הטבעי שקורה לנו במעבר בין אינטנסיביות החיים השוטפים למצב של רוגע.

ביום הרביעי 

אני נשכבת על כיסא נוח בגן שכאילו נעזב לנפשו (כמוני) וזה סוד יופיו

מוקף בחומת אבן מכוסת טחב

ובוחרת בפריים ראשון לצילום

אני שרויה בהאזנה מוחלטת לדבורים שמזמזמות מתחת לעץ התפוח ולקריאה של ציפור

וזוללת דובדבנים צהובים שהגנן קטף לבקשתנו

בסביבה אין שום פיתוי "תיירותי"

(חוץ מיציאות סודיות לארוחות ערב מושחתות, כשנמאס לנו ממרק ברוקולי וצ'פאטי)

אני מבינה שכדי להגיע למצב של מנוחה עמוקה, כמו שחוויתי הפעם, צריך לפנות זמן

הטלפון שלי על מצב שקט ואני לא עונה לשיחות

אני לא יכולה לקרוא שלטים ואני לא צריכה לדבר אפילו כי איש לא מבין אנגלית ואחותי היא הדוברת שלי

מצב זה מתאים לי, מצריך פחות אנרגיה ומגביר את תחושת הזרות

הטיפולים מרגיעים

אחרי ארוחת הבוקר אני נשכבת על מיטת טיפולים מגולפת בעץ הודי ומצופה בלכה.

דנסיקה מטפטפת על גופי טיפות שמן חם ועפעפי נעצמים בכבדות

התחושה היא של ראש מתרוקן ממחשבות

ההתמכרות לתנועות העיסוי המלטף הלוך ושוב – מאצבעות הרגליים אל אצבעות הידיים – נעימה כל כך

מוסיקה הודית חרישית מתנגנת וגם ציוצי הציפורים בגן נוכחים בחדר

אני מתמכרת לרגע הזה שנמשך כשעה,

ויוצאת עטופה בחלוק לבן ותרבוש מגבת כרוך סביב ראשי, לישון שעה לפחות.

ואז מגיעה שעת ארוחת הצהריים ואחריה אני שוב מרגישה צורך לישון, והשינה עמוקה מאוד

טיולי רגל בטבע והרבה שקט

אחרי מקלחת ארוכה להסיר את השמן מגופי

אני מוכנה לצאת לטיול

המרחב פתוח וצבוע בירוק-צהוב, כמו צבעי המנות בארוחת הצהריים

ואני צריכה רק לבחור (לפי החשק) אם לצאת ולטייל ברגל בין השדות,

או ביער, יער אמיתי!

 אני מתפעלת מהאור הנופל בין העצים הגבוהים

וכשאני צועדת לבד בשבילים ובנוף לא מוכרים וחודרת למעמקיו

ככל חושי מתחדדים ונדרכים

בפארק המגונן אנחנו אוספות זרעים של פרחי בר ושל פרחי נוי

השמש שוקעת בשעה 2240 ומאריכה את התענוג

הטקסטורות

בתוך ים של שלווה אני פנויה לשים לב לעתיקות של גדר אבן,

לענפים ואבנים מכוסים בטחב

לגווני גוונים של עלי עצים אירופאים

לאור שנופל על ערימת אצטרובלים

למרקם של עלה יבש

השגרה, מזג האוויר ומרחב הזמן משתנים לגמרי

יש שגרה קבועה שכוללת שלוש ארוחות בשעות קבועות,

טיפול יומי

וטיולים ברגל

בן-יום מזג האוויר הפך מחם מאוד לסתווי

ואני מתמוגגת

אף מחשבה(מהבית) לא מתגנבת לראשי

השראה מזקנות ומזקנים

לאחותי ולי יש תחביב משותף – גינון.

לכן אנחנו תמיד מחפשות גינות מעניינות ומכירות את הבעלים.

במתחם גינות פרטיות שהעירייה משכירה תמורת 20 יורו לשנה, ובמרכזו שביל פרחוני

פגשנו זקנים וזקנות צעירים שמטפחים בעצמם ללא עזרה ובעבודת כפיים יומיומית, (כולל השקיית הגן במשפך בלבד),

חצי דונם שופע בירקות שצומחים בשורות ישרות, לצד עצי פרי, שיחי פרות יער ופרחים.

הם אוגרים מי גשם במכלים, הכרנו שיטות הדלייה בחממות וירקות שלא גדלנו,

כמו עגבנייה ספרדית סגולה

בשטח הם בנו מחסן וחממה וצריף מרוהט ובו מטבחון ופה הם מארחים

עבודת הגן המגוונת שדורשת מהם מיומנויות גבוהות,

כוח פיזי וחדות עין

והמשך העבודות במטבח הביתי – משאירה אותן צעירות וחזקות, עסוקות במה שהן אוהבות,

שמחות לחלוק את מה שגדל, ישנות טוב בלילה ובעלות עור מתוח..

הגענו בשיא עונת פירות היער ומידי יום הוזמנו לזלול ישר מהשיחים – המון ופטל, אוכמניות ודומדמניות.

 

 

מלבד עבודה יומיומית בגן ובחממה, הזקנות הלגה

(אצלה צילמתי את הסדרה מתחת לעץ אגס)

והזקנה סירדנה –

לא נחות לרגע

משמרות בצל, תפוחי אדמה ותפוחים,

וכל מה שאפשר לעונת החורף. את התוצרת הן חולקות בעיקר עם בני משפחה ושכנים. ואיתנו..

הן כובשות מלפפונים ומהפרות הבשלים הן מכינות חמוצים עוגות וגלידה, לפתן וריבות, תרכיז וג'לי.

פרנץ שרמר, מכר ותיק ונמרץ בן 85,

נוהג ועובד שעות רבות בגנו בכל יום

ומתנדב בפארק ואחראי על גיזום עצי התפוח ומילוי מתקני האוכל לציפורים

 הוא לקח אותנו לטיולים בפינות חמד –

ארמון מלך

ממנו נשקף נוף מרהיב

ירדנו במדרגות צרות

וראינו כרם עתיק

הוא "רץ" לפנינו יציב בהליכתו, ללא משקפי ראיה, הראה לנו תצ"א שהכין מראש

ובדרך עצרנו במרכז קומפוסט וקבלנו הסברים.

מכר צעירצ'יק אחר, הרמן ויינמן, בן 87 הזמין אותנו לביקור בחלקה הפרטית שלו שבה הוא עובד כמה שעות מידי יום ומטפח אותה בהנאה, בסיפוק וללא עזרה.

כשהמשפחה הייתה צעירה הם בילו פה בבית העץ הקטן בסופי שבוע. הוא חפר מרתף, ובקורונה הקים כוורות.

גם מקום זה היה מעורר התפעלות וקנאה.

קבלנו זר פרחי ציפורנית נפוחה שהוא מייבש

 ואספנו זרעים של פרג כתום

ושוב זללנו המון פטל

דומדמניות אדומות וזהובות

 מחקרים הוכיחו שגינון, הוא אחד מהתחביבים שמביאים אושר

רשימה זו מוקדשת למלי אחותי היקרה, שממנה אני לומדת המון