כשפתחתי בבוקר את הווילון קפצתי משמחה

שלג כיסה את הכיסא והשולחן במרפסת והעולם הצטייר שחור-לבן

בשבילי לצפות בשלג יורד פואטיקה

במיוחד כשהוא נופל בפתיתים שמשנים כיוון עם הרוח;

שלג תמיד נראה לי כמו פלא של הטבע ומשנה את המרחב

***

יצאתי לטיול בשמורת ציפורים ביער

עלינו במדרגות רבות בתוך נוף עצים גבוהים

הקשבתי למפלים ולנחלים זורמים

וסלעים מכוסים בטחב הזכירו לי את הטיול ביקושימה

והקסימו אותי

בדרך צילמתי קן צרעות

ושורשי עץ שבלטו בלובן

כשהחל שוב לרדת שלג קל – האטתי את צעדי

***

אחר הצהרים שוב יצאתי

ראיתי עלים שהתקמרו והתמלאו בפתיתי שלג

מיני צמחים ששינו צורה

כשהשלג נח עליהם בכל מיני זוויות ונדמו לי כיצורים חיים

היות והעין שלי לא מורגלת במראות שלג

תשומת לבי ממוקדת ועיני קולטות פרטי פרטים וזה משמח אותי

כל עלה או אצטרובל בלטו בלובן ודרשו ממני לצלם אותם

צילמתי עד שקפאו לי האצבעות. וגם הסוללה נגמרה.

כשחזרתי לחדר הטמפרטורה הייתה 6- מעלות

***

חברים אומרים לי, את אמיצה, איך לא קר לך?

והאם תוכלי ללמד אותי איך להיות לבד בחברת עצמי ולהנות מזה?

התשובה היא שכשאני בחברת עצמי ובעיקר כשאני מטיילת בטבע

אני מתמלאת בהשראה ושמה לב לפרטי פרטים

נניח

לצמיחה חדשה של אורן קטנצ’יק בגובה 10 ס"מ שבוקע בשלג

מצלמת אותם וכותבת עליהם רשימה

***

ביום שאחרי השלג התמוסס

ויפה לראות איך השאריות הרכות שלו נחות על העלים

***

חוויות כאלה יכולות להתרחש רק כששוהים (ולא רצים ממקום למקום)

בשבילי זה סוד הקסם בטיול

רשימה זו מוקדשת ליקיומי שטייל איתי בעיר