גם במרחב הציבורי, אני רואה את הטראומה לאן שלא אלך

בתערוכה מצוינת בבית בנימיני

בקירות של קריית המלאכה

הפנים הצעירות שמכסות את הפלסטרים של Dede

רצון עז לחולל שינוי

ושאלות שאין להן תשובות

שביבי תקווה של עם שבור, מיואש ומאוכזב

אימהות שלא ישנות כבר יותר משנה

וביבי אחד שמטאטא את האמת וגם את השקרים מתחת לשטיח

אצלי בראש הכול מתחבר לשבת השחורה

פטיש שמוטבע בכניסה לא-לה-רמפה

בדמות שיושבת מהרהרת ואוחזת בסכין

כתובות גרפיטי מזכירות את החטופים שהופקרו

את המלחמה המתמשכת

לצ'י מנסה להתקשר אך איש לא עונה לה

ודינה שגב, שעורכת סיורי גרפיטי בעיר, רוצה להמשיך לחיות ומבטאת את תחושותינו