הצפצופים החלו בערב כשהתיישבנו לאכול. סגרתי ת'חלונות. פתחתי ת'מאוורר. בחוץ נסעו בובקטים שובבים וצרחניים וצפצפו בקולי קולות, משמיעים את ה-טו טו טו בקול רם ובמירווחים קצרים, כשהם נוסעים לאחור באורות איתות מהבהבים. רק בחצות כשנכנסתי למיטה ואטמתי את אוזני בפקקי שעם – פסק הרעש. וזה היה מוזר כי אמש, מפינת ארלוזורוב ועד פינת ז'בוטינסקי, כבר הזדקרו דקלים חדשים שצמרותיהם עדיין קשורות בחבל – סימן משמח שתם השיפוץ בקטע הזה, והרעש יתעמעם.

למחרת התעוררתי לבוקר חדש. הרמתי ת'תריס. פתחתי ת'חלון. שוב ה "בזזזזזזזז" העמום הזה המלווה אותי כבר כארבע שנים. הוא מגיע מאבן גבירול ונשמע כמו סימפוניה לא גמורה ולא הרמונית.

מתערבב בצפצופי פתיחת דלתות של מכוניות, שמשתנים לפי סוג הרכב. אוווי אוווי קצר של פתיחת דלת רכב לפני ההתנעה, מתמזג ב טו טו טו של מכונית רחוקה, טוווווווווווו של המכונית כאן מתחת לחלון, עונה לה בקול אחר, בטון ובמקצב שונה. ב וו וו וו וו וו וו המקוטע של אמבולנס מהרחוב הראשי וו וו וו וו ווו וווו וו ווו עד שהוא מתרחק נענה ב"גרררררר" של אופנוע שמתניע ויוצא לדרך, וברעש מקוטע כשהוא מאט. כבר למדתי להבחין לפי סוג הרעש איזה אופנוע עובר פה.

אהההה מצטרף אליו עמיתו שמשחרר שקי חול לבניין ממול בו בונים מעלית. רעש נפילת קרשי העץ שמכינים לקונסטרוקציה מתחלף ברעש הפחים הנערמים זה על גבי זה. בניסיון לתרגם את בליל הרעשים למילים, אני קשובה לרעשי הרחוב יותר מכרגיל, ויש מה לשמוע. מי שגר ברחוב צר במרכז העיר יודע איך מנוהל מבצע הורדת לוחות פח: מגיע טנדר אליו מחוברת עגלה עמוסה. מיד אצים רצים שלושה פועלים, ומתחילים לרוקן אותה. כל אחד תופס לוח, ואז הקבלן עושה סיבוב וחוזר חלילה, כדי לא לחסום את הרחוב ליותר מכמה דקות.

הרחוב מתארגן ליום חדש – נהגים ממהרים נתקעים אחרי משאית של מי עדן שמאטה, מורידה מכלים, וחוסמת את הרחוב הצר. צפצופים מתריעים קצרים או צפצופים ארוכים מביעים את רמת הכעס. טור של מכוניות מצפצף למשאית שמורידה מכונת כביסה לדייר חדש. שתעמוד בצד. אבל זה כל העניין – ברחוב הצר שלנו, אין צד. אהההההה מטרטר מערבל בטון בבנין הסמוך שמחזקים את עמודיו. אהההההההההה אומר לו גי. סי. בי שנושא משטח לבני מדרכת.

השעה 08:10. אוטו זבל מגיע ומרעיש עולמות. הוא נוהם בזמן שהפחים עולים, מתרוקנים ונחבטים אל הכביש, עצבני כאילו על כמויות הזבל שנבלעות בבטנו. "מה את מצלמת", קוראים לעברי הפועלים, "אין לך מה לעשות, לכי להכין אוכל לשבת". ואני מצלמת את השיר "בבוקר יום א' הזברה קמה", שיר עירוני אירוני שמילותיו דבוקות על צדו – גם הזברה מסתכלת החוצה לא מרוצה, וחוזרת למיטה. אבל לי אין לאן לברוח….

מכונית צופרת, לאוטו זבל. גם זו שמאחוריה. הוא משחרר אנחת הקלה מתקדם וממשיך להרעיש מול הבית השכן. נקישות הצפרדעים הירוקות וגניחות האוטו זבל מתחזקות ומתעמעמות לסירוגין, מאפילות לרגע על כל רעשי הרחוב האחרים.

אני מפעילה את הקומקום החשמלי ואת מאוורר התקרה – שיצטרפו לחגיגה הווקלית. אילנה דיין נשמעת רע. אני מגבירה ווליום. "אתם מאזינים לגל"צ", אומר הקריין במבזק, אבל אני בקושי שומעת. גם הרדיו של השכנים המופעל בפול ווליום, על תחנה אחרת. השעה 08:20. צפירה קטועה של מכונית משטרה מצטרפת לקונצרט הבוקר, מתערבבת בצפצוף של אזעקת רכב שמופסק מייד. המקדחה שקודחת בפח אההההה אההההההההה אההההההההה מדברת עם עמיתתה שעונה לה ב ווווואאו וואאאאאאה ווה ווהה ווהההה קצרים וארוכים. הב הב נובח הכלב, והוא הקול האנושי היחיד שמתווסף לצעקתי הבלתי נשמעת. ב 09:00 מגיע האלטעזאכן. נקישות פרסותיו של הסוס והכרוז ברמקול שאומר "רהיטים ישנים קונים מוכרים" תמיד מעלים בי חיוך.

כשאני חייבת הפוגה מרעשי הרחוב, אני נוסעת לברכה. אבל רגע, צריך סיום הולם לשעות הבוקר – כשאני פותחת את דלת הבניין מקבל את פני בזזז חותך של גננים מיישרי גדרות, מכסחי ענפים ומפיחי עלים. וזה לא מפסיק. כי ברגע שאני קופצת למים – מגיע הגנן לכסח את המדשאה. אני חוזרת הביתה. יש לי חצי שעה לנוח עד היציאה הבאה. הדירה מעלי התפנתה והסיידים הגיעו. הם קודחים ודופקים על הראש שלי. טוק טוק טוק אומר הפטיש לאוזן. זזזזזזזז זו אני, זועקת המקדחה וגם אני. כשאני שומעת את נייר הזכוכית המשפשף את הקירות, אני סוגרת ת'חלון. כשאני מתכוננת לצאת החוצה שוב נשמע הרעש המטריף של הגננים. הפעם הם עובדים בגינה שלנו. בשישי בצהריים יש הפוגה. אפשר לשמוע את הציפורים המצייצות בעוז. בשבת משתרר שקט. סופסוף אפשר לשמוע בכי של תינוקות מתערבב בציוצים ובקריאות רמות של עורבים.

בראשון בבוקר שוב אתעורר לכל הבזזזזזזזזזזזז הזה. שבוע טוב. השעה 07:40, מחפרון ראשון עובר ברחוב, משמיע את האוהוווו הנמוך שלו, נוסע לכיוון הצפצוף העמום באבן גבירול. מכוניות מניעות ויוצאות לדרך. רעש סגירת דלתות מכוניות חודר לסלון. הקידוח מתחיל. רעשי פטישים נשמעים מימין ומשמאל. אני כבר לא יודעת מהיכן מגיע הרעש. וביננו, מה זה משנה. הרחוב מתעורר לעמל יומו. השעה 08:06. האוטו זבל נוהם, וזו דרכו לומר לנו שבוע טוב, יום ראשון הגיע.

אני כותבת את הפוסט הזה כדי שבעתיד, יום אחד, אולי, אזכור שבגלל הרעש הזה עזבתי את העיר הזאת.

19 תגובות ל “מצפצפים לי מהבהבים לי דופקים אותי”

  1. אסנת

    ליד אתר הבנייה שעוד מעט ייבנה עליו הפנטהאוז של שרי אריסון, זוכה לדפיקות משש בבוקר, כולל ביום שישי, ועד בכלל (או עד כניסת השבת ביום שישי). שלא לדבר על היום שבו הם ניתקו בטעות את קווי בזק, מה שאמר שגם אינטרנט לא היה לי ולעבודה שהייתי צריכה לסיים ולשלוח באותו יום.

  2. פרידה

    אז לא נעים לצאת פולניה ולהגיד שאתן יודעות שרק בטרומפלדור או בנחלת יצחק או בירקון יהייה לכן שקט.

  3. אלישבע זלצר

    אני מעתיקה פיסקה מעמוד 212 מתוך הספר
    עוברת אורח בדממה מאת פביאן ורדיה, הוצאת אסיה.
    http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=633790
    "יצאתי בחופשת הקיץ לשנחאי..התארחתי אצל הוריו של אחד המלומדים מהאוניברסיטה… היה להם רק חדר אחד גדול וחצר קטנה אחורית. שלושה דורות גרו בו: סבא וסבתא, הורים וילדים. הנחירות הפריעו לי לישון. השכונה שקקה חיים תוססים. חלונות ודלתות נותרו פתוחים מחמת החום, אנשים ישנו ברחוב…מכשירי טלביזיה ורדיו, שפעלו בעצמת קול מרבית, שידרו בערבים אינסוף פזמונים סיניים. הבריות קללו אלה את אלה, בני זוג רבו, ההמולה הקולנית הזאת מנעה מאיתנו אפילו לשמוע את עצמנו מדברים".

  4. אלישבע זלצר

    אני מודה לעידית פארן, שכנתי החדשה באתר רשימות, על עזרתה הנדיבה. אחרי שעות רבות ומתסכלות של נסיונות כושלים להעלות תמונות,רק בזכותה הצלחתי לשלב תמונות ברשימה. נעים לפגוש אנשים שעוזרים

  5. עידית

    תודה אלישבע
    בואי לשקט.
    לא, את תבואי לשקט ואני אבוא קצת לרעש, אני מתה על הרעש הזה (לפעמים)

  6. דינה

    רשימה מרשימה
    עושה חשק להקליט את הסימפוניה הזו ולעבוד עליה

  7. חלי

    מזדהה,

    אם כי יש משהו מרגיע בכל הרעש הזה,

    בעובדה שיש חיים מסביבנו כל הזמן…

    נשיקות ושבוע טוב!

  8. שאון מעורר

    אזרחי תל אביב

    בשש אפס אפס מצלצל המעורר בנייד שלי.

    אז אני כבר ישוב בשירותים, והבטן מזמרת מזמור ראשון

    אני לוחץ על הקומקום בדיוק ברגע בו נשמעת צפירת האמבולנס בדרכו לאיכילוב

    כשאני שוב לוחץ.. היא נפסקת ואני מוזג לי את הנס הראשון. מנסה לתפוס איזה רגע
    של שקט.

    אז נשמע הרעש של המסור והמפוח של הגננים. דואט לבוקר חדש.

    זה הרעש הכי שנוא עלי, אני לא יכול יותר.

    כשאני מתקשר למוקד 106 להתלונן, מופעלת אזעקה של המכונית למטה, נו האדומה הזאת
    שמצפצפת מידי בוקר.

    וכשהפקיד במוקד עונה לי, אני לא יכול לשמוע אותו.

    אני צורח, מקלל, טורק ת'שפופרת.

    מ י ו א ש

    אני

    דייר ברחוב צפוני, 200 מטר בקו אווירי מאיכילוב, 50 מטר מצפצופי האזעקות של
    החנויות בכיכר המדינה – לא עמדתי במבחן גבולות הסבלנות.

    היום החלטתי לעשות מעשה אזרחי ממדרגה ראשונה.

    אני לוקח את האקדוח. אני שם שלושה כדורים. כדור ספישל דלוקס לכל גנן.

    בעודי מדלג במדרגות מקומה רביעית למטה, נחוש, אני שומע את היריות.

    השכן בקומה א' הקדים אותי.

    זו לא התחלה של רומן בלשי.

    אצלנו זה קורה כל יום. רק הגננים מתחלפים… .

  9. אורי

    בהקשר לרעש בסביבת המגורים – אני מצרף קישורית לסרטון קצר עם ג'ון קייג' בשנה האחרונה לחייו, בו הוא מדבר על סאונד. אולי הוא גם יוכל לתת לך רעיונות חדשים למחשבה והתייחסות.
    החווייה שאת עוברת גרמה לי לחיוכים ופרצי
    http://www.youtube.com/watch?v=pcHnL7aS64Y&feature=related

    http://www.youtube.com/watch?v=q2tNeoMKyq8&feature=relatedצחוק. לפני מספר ימים היו כאן בסביבה עבודות במשך היום וזה היה די מטריד. מהבחינה הזאת, זה גרם לנו להבין שאנחנו חיים בסביבה יחסית שקטה.. מחשבה נוספת: השקט שלך הוא תמיד יחסי ונמדד כלפי משהו אחר. אם הוא היה אבסולוטי, קליני, הוא היה מאוד מאיים, מפחיד. טוב לשמוע את הסביבה בחוץ – לדעת שעולם כמנהגו נוהג.

  10. יעלה רון, ת"א

    במשך כשלוש שנים עקבתי אחרי נחיתות של מטוסים. במסלולם מעל לב העיר, הם חלפו מעל המלך כורש. הכי רועש היה לקראת כניסת השבת. ואז מפעם לפעם, ולפחות חמש פעמים בשעה, היה נשמע רעש קרוב ומאיים של מנוע סילון. מטוסים כבדים הטילו צללים בסלון שלי! החלטתי להחליף סביבה – עברתי לפינה שקטה במאנה. אבל אז, קבלתי את הצעקות הרמות של ש' ור' שמריבותיהם הקולניות היו שם דבר בשכונה. ש' חולת ניקיון, הייתה מזיזה את כל הרהיטים מחצות ולכיוון הבוקר. מוקד הרעש היה המטבח שלה, ממש מעל המיטה שלי. כך, הכרתי את כל סוגי אטמי האוזניים….

  11. עמיחי בנימין

    היתה תקופה בתולדות האנושות (המודרנית) שאת מה שאת חווה ומתארת כרעש,
    אנשי תרבות חיבקו כתחליף הראוי לרומנטיות שאפיינה את כל מה שהרגישו כלא ראוי.
    http://www.unknown.nu/futurism/

    אז אולי את "זוכה" לחוות את מימוש חזונם של הפוטוריסטים,
    בייחוד במניפסט הפוטוריסטי המוסיקלי שנכתב בשנת 1913 על ידי לואיגי רוסלו,
    http://www.unknown.nu/futurism/noises.html

    את מקומם של כלי הנגינה הרגילים תופסים כלים מכאניים (הנדסיים כבדים), ואת אולם הקונצרטים מחליף הסביבה האורבנית.

    מצד שני
    אני מעדיף את הפרטיטורה שכתב/ה הטבע

    מרגיש לי יותר אינטליגנטי ואנושי

  12. אלישבע זלצר

    אני מודה לכל מי שהתחלק איתי ברעשיו הפרטיים! ותודה לאורי על שפתח בפני את עולמו של המוסיקאי ג'ון קייג ולעמיחי על הפילוסופיה של הרעש כפי שהיא מצטיירת ע"י הפוטוריסטים

  13. עידית

    אני הייתי לגמרי שאננה כשקראתי את הפוסט הזה שלך, לפני
    נגיד שבוע?
    ועכשיו
    מורידים פה מסביב את כל הפרדסים
    גם ליד הבית שלנו
    אומרים שבמקום יטעו פה רימונים
    שהוא פרי נפלא ומלא חכמה
    אבל הרעש של המשורים…אני כל הזמן חושבת על החיות שמאבדות את הבתים שלהם ועל האנשים שעובדים בזה ומקווה שיש להם הגנה לאוזניים שלהם מפני הרעש הזה הנוראי

  14. שלומי [אתר]

    בתאריך 8/20/2009 12:25:21
    מול ביתי גרים 2 כלבים
    הם נובחים ונובחים ונובחים ונובחים ונובחים ונובחים ונובחים ונובחים ונובחים ונובחים
    נמאס לכם?
    גם לי

  15. בועז כהן

    אם היינו לוקחים אדם מהמאה ה-19 ומנחיתים אותו בלב תל אביב ביום חול – הוא היה יוצא מדעתו ורוצה להתאבד תוך שעה.

    הרעש בלתי נסבל, ובישראל הוא בלתי נסבל במיוחד. אותי מוציאים מן הדעת צלצולי הטלפונים הניידים. אסון. בכל פעם כשאני בחו"ל אני נדהם לגלות שזה ככה רק כאן. רק פה צלצולים ורינגטונים קורעים את האויר ללא הרף

  16. אוסנת יעקובוביץ סלע

    למשל – קול הצחוק. כל פעם שיש רעש מפריע, פשוט תגברו עליו בצחוק גדול. כך גם לא תהיו פנויים לכעס וגם תשמעו רעש שעושה טוב על הלב.
    ואפשר לגבוא על כל האוווווווווו והאאאאאאאא בקריאות שמחה ומדיטציה של הו הו הא הא הא , הו הו הא הא הא (מי שלא מבין מוזמן לנסות סדנת צחוק)

  18. שלומי [אתר]

    בתאריך 8/20/2009 12:25:21
    מול ביתי גרים 2 כלבים
    הם נובחים ונובחים ונובחים ונובחים ונובחים ונובחים ונובחים ונובחים ונובחים ונובחים
    נמאס לכם?
    גם לי

  19. שלומי [אתר]

    בתאריך 8/20/2009 12:25:21
    מול ביתי גרים 2 כלבים
    הם נובחים ונובחים ונובחים ונובחים ונובחים ונובחים ונובחים ונובחים ונובחים ונובחים
    נמאס לכם?
    גם לי

מעניין לשמוע מה אתם חושבים

  • (יתפרסם בקרוב)