אם אנחנו נוסעים עכשיו ברכבת חדשנית ללא נהג

לאי מלאכותי ושמו אודייבה

אז למה אני מרגישה כאילו אני בסרט מדע בדיוני?

מדובר ברכבת יוריקמומה (Yurikamome Monorail)

כדרכי כשאני מכינה רשימה,

אני מתבוננת שוב ושוב בתמונות שצילמתי

ומתעמקת בהן –

כדי להנציח את חוויותי אני מצלמת אותן בזמן אמת

הצילומים באיפון הם התזכורות שלי

ובמקרה הזה – עמדתי בקדמת הקרון הראשון (במקום שהנהג אמור לשבת)

זכיתי בחוויה סוריאליסטית בה נסענו וראינו בהווה את העתידנות מתרחשת מול עיננו

(בחורף מעטים התיירים, ובקרון הראשון היה מקום

ולכן אני אוהבת להיות תיירת בעונה פחות פופולרית)

מסלול הנסיעה היה מגוון

ומה שהיה מלהיב שהנוף השתנה מול עיני במהירות כל כמה שניות

בריכוז גבוה התבוננתי במרחב אורבני כל כך לא מוכר וכל כך מפתיע

התחנה עצמה וחלקים מהדרך היו מגודרים

ונראו כמו כלוב מחושמל

הרי טוקיו היא עיר מחושמלת

המסלול היה מאוד מוגן

הרכבת הקצרה שינתה מפלסים

עלתה, ירדה והתפתלה כמו נחש

בשקט ובאלגנטיות

נסעה בין רבי קומות ממש קרוב

ובכל רגע נתון הופתעתי מהשינוי מול עיני

ומרכבות הנוספות שחלפו להן

מרבי קומות שונים זה מזה שאני רואה רק ממפלס מסוים

מגשר קרוב ועוד גשרים רחוקים

ואזורים ובהם מנופים

גנים קטנים ומפתיעים

מגרש בין בניינים

כאילו חלקים מהעיר עוברים מול עיני

ואני מנסה לחבר את החלקים לתמונה חדשה

ראיתי גם אוניות!

פתאום, אחרי שיטוטים אורבניים בשכונות

קלטתי שטוקיו שוכנת על ים

אין לה חוף רחצה

אבל יש לה אזורי שרות לאניות

הבנייה בהם נמוכה

ושם יש מכולות ומגרשי חניה

מחסנים ומשרדים

בתוך ערפל הגשם ראיתי רובוט ענק לבן

מבדיקה הבנתי שהוא ניצב בפתח המוזיאון לחדשנות טכנולוגית (Miraikan)

זהו רובוט מתקדם בדמות אדם

שנבנה על ידי חברת הונדה בשנת 2000 והפך לרובוט הראשון בעולם שהולך על שתי רגליים.

אבל אז חלפנו על פני קניון דייבר סיטי (Diver City) ושוב ראיתי רובוט ענק שהזיז את ראשו

למזלנו במהלך כל הנסיעה ירד גשם

שלא הפריע כלל – להיפך!

המבט היה אפרורי ומעורפל

הטיפות שנפלו ללא הפסק על הזכוכית בקרון הקדמי בו עמדתי וצילמתי

גרמו לטשטוש ולחוסר בהירות

צילמתי מבעד למסך טיפות, מה שהעצים את התחושות

אף שבקרון הראשון כולם היו שקטים

אני השמעתי קולות ואוו בקול רם וללא הפסק,

כי לא מצאתי מלים אחרות לתאר את התרגשותי

עכשיו כשאני בוחנת את מכלול התצלומים

אני מבינה גם למה

הוואו שהשמעתי היה גבוה במיוחד כשהרכבת עשתה לופ ועלתה על גשר מרשים

הרגשתי כמו בלונה פרק

קראתי שעתידנות (פוטורולוגיה) היא חקר המדע הטכנולוגי

ועריכת תחזיות לארגון חיי החברה בעתיד הקרוב או הרחוק

וחשבתי שבטוקיו כבר חיים בעתיד הזה

בטוקיו, עיר של גשרים, שאלתי את עצמי איך מתכננים את הגשרים –

לפני או אחרי שמקימים שכונה חדשה?

ואיך ניתן לשלב גשר חדש בצפיפות הגדולה של העיר שצרכיה משתנים כל הזמן?

בדרך חזרה הגשם פסק, השמיים התבהרו

ראינו הכול בבירור

והכול שוב נראה אחרת

כשירדנו בתחנה הלכנו לאכול משהו וישבנו בתוך אוהל שראינו קודם מלמעלה

זו הייתה ללא ספק חווית-על-טוקיו

אם הייתי צריכה להמליץ על חוויה אחת מטוקיו אז זו החוויה!

רשימה זו מוקדשת למיכאל ואלה