“נחל, נחל", צהלה נ' למראה נחל הירקון. קריאה נלהבת זו נשמעה מפיה של ילדה ירושלמית בת שלוש בבואה לבקר בפארק הירקון בתל אביב. הגענו לפארק בשלוש אחר הצהריים של יום חול.

בדרך כלל הקטנה מעדיפה את הגינה המוכרת שנדנדות בה, אך הפעם באמצעות שכנוע מתוק דמוי ארטיק, הצלחנו לשכנע אותה לטייל בפארק.

על גדת הנחל עשינו פיקניק קטן – פתחנו שקית הפתעות שכללה מעדן תות ותפוחים יבשים. כשעברנו על גשרון העץ, הבחינה הילדונת במזרקה וצעקה "פריצים, פריצים". בהתקרבנו לאגם המלאכותי גברה התלהבותה. הידע שלה בענייני ברווזים וברבורים החל כבר בביקורה בלונדון, שם למדה פרק ראשון בהלכותיהם של דאק וסוון. הידע העמיק במרחבי גן החיות התנכ"י, אותו היא פוקדת תכופות.

בהתקרבנו חשנו בתכונה באגם – כל בעלי הכנף מתכוננים לפגישה איתנו!

עופות וציפורים, מכל המשפחות, העדות והצבעים הבינו כבר מזמן, שזה המקום להתיידד עם בני האדם. כל בן אנוש הוא פוטנציאל למזון, וכדי לזכות בשלל הם מוכנים להתקרב קרבה אינטימית של ממש. ברווזים וציפורים, עורבים ודרורים מוכנים לשכוח רגע ממלחמות אחים ובני דודים, ולהפסיק לצרוח. כאן הבינו בעלי הכנף – עורבני ודרור, יונה ויון, שעדיף לנקר בפירורים מאשר לנקר עיניים. וזה קורה כל יום. כשהם רואים סבתא שמגיעה יד ביד עם נכד ועם שקית פירורים בידה הפנויה (השקית המקורית של המאפייה, שמא הברווזים פיתחו העדפות…), או אבא שמרכיב על אופניים ילדה ובידה שקית (ממאפיה אחרת) – כל כנופיית הכנף שטה לה במיידי לכיוון הבאים או מתקהלת תוך שיט מהיר, דילוגים, געגועים ונחיתות מרשימות, על הדשא הגדול סביב האגם, בהמתנה דרוכה לשלל שמגיע היישר מהמאפיות הטובות בעיר – לחם ארז ולחמים, ארקפה, תושיה והנשיקה הצרפתית – עורבים זקנים ומרוטים לצד דרורים אמיצי לב, מיני ברווזים שונים ומשונים מתקהלים פה זה לצד זה, מוכנים להתחכך אם צריך כנף לכנף, מקור למקור כדי לזכות בחתיכות לחם או לחמנייה על בסיס כל הקודם זוכה.

פששששששש, קריאות התפעלות יוצאות מפי בני האנוש בכל הגילים. איזו חגיגה.

כבר נאמר שבחיים הכול ביזנס. תן וקח. אנחנו הגדולים שהתחנכו על המשפט הידוע "לחם לא זורקים", מרוצים כי לא השלכנו לפח את הפת שיבשה. הקטנים נהנים מחברתם של בעלי כנף המפתיעים בביצועי ים – יבשה, ובין ריצה פרועה במרחבי הדשא וגלגולים לכיוון האגם, הם מתבוננים ולומדים משהו על קרומי כפות הרגליים שמאפשרים להם לשחות, איך הם מדלגים למים, איך הם עפים בכבדות ובקיצור, ברווזים המפגינים במופע מרהיב את מותר החי מן האדם. בעודנו מדדות אחריהם והקטנה אחרינו, ש' מכריזה מייד שגם היא הייתה רוצה להיות ברווז כי הוא יודע ללכת, לשחות וגם לעוף….

ואז בא איש עם כלב גדול ו כ ו ל ם בורחים לאגם בצרחות.

זה הרגע לחזור הביתה, ובדרך להתפעל שוב מהמזרקה המשנה את גובה השפריצים, לראות את הקורמורנים מתארגנים לשינה על העץ, את השמש שכבר מתחילה לשקוע במערב, את סירות הקאנו על הנחל, לחצות את הגשר, ולהגיע מרוצות לארוחת ערב.