ביום החורפי שעבר, רק קומץ משוגעים לדבר שחו בברכה

הנחתי שכמוני גם הם חובבי מים ומרחבים וקור לא ירתיע אותם

גסט דו איט אמר השלט

קפצתי למים

תוך שעה קלה צנחה הטמפרטורה מ – 22 ל – 19 מעלות צלזיוס

כששאלתי את המציל מה טמפרטורת המים הוא אמר לי "26 מעלות ותיזהרי לא להירטב""..

היה נעים כשהגשם החל לטפטף  על ראשי.

ובעיר כלום לא השתנה:

בבתי הקפה הרימו כיסאות

מטוסים חלפו בתוך ענן אפור מעל לב העיר

מטריות נפתחו

ככר הבימה המחודשת נפתחה לשדרות רוטשילד

ואני התמוגגתי כשברדיו התנגנה ברצף שרשרת שירי חורף וגשם:

אם תרצי שאראה לך את העיר באפור בואי ונטיילה על גבי מידרכות..

כי חורף
השמש נעלמת בחורף
הגשם מטפטף על העורף
חורף – וקר
חורף – צריך ללבוש
מעיל כל החורף
וגשם מטפטף על העורף
חורף – וקר

ואז בסנכרון עם הגשם בחוץ התנגן לו השיר:

הגשם מתופף, הגשם מתופף
הגשם מתופף על הגג
נעשה לי חם בלב כשהגשם מתופף
כשהגשם מתופף לו על הגג

אם את עמי יושבת

ובחוץ הרוח משתובבת
בוכה ומייבבת… למי אכפת?

כשהמחרוזת הסתימה בשיר המקסים שנינו יחד תחת מטריה אחת

גם אני חשבתי שהחיים יפים ויצאתי לקנות מטריה גדולה וצבעונית