בשבילי אירוע "בתים מבפנים" הוא בגדר המלצה בלבד ועוד סיבה טובה לצאת לשוטט

כי אני לא עומדת בתור מתוך בחירה חופשית, ול"סיור" – אין לי סבלנות

וכך מצאתי את עצמי אתמול עם אפשרויות ביקור רבות מידי אז עצרתי לקפה ולהרהורים

אמרתי, אתן לחשק להוביל אותי בגמישות ומצאתי את עצמי בדרום העיר

קודם כל ביקרתי את אחד מהציורים האהובים עלי שמיד מעביר אלי את התחושה של הסביבה –

האיש הזה שהשאיר את ביתו אי-שם

התיישבתי לשתות משהו בא-ל-רמפה בקריית המלאכה

ונדהמתי מהשינוי שהתרחש על גב שני הקירות

זירוסנטס וקלון, אמני גרפיטי מהדור הראשון, השתלטו על שני קירות, אבל כמו שתראו – הם לא הצליחו להשלים את יצירותיהם, כי בעלי הבית הגיעו וגרשו אותם

כך סיפר לי הבוקר האמן והאדריכל רועי פביאן בשיחה על שימושים אפשריים בבניינים נטושים בעיר

ואני מניחה שבשבילם זו סיבה טובה לשוב ולחזור

נכנסתי לסטודיו קוצ'ינטה בהר ציון 104

 שמעתי על קצה המזלג את הסיפור של עשרות נשים פליטות אפריקאיות שסורגות סלים יפים מאוד למחייתן וטעמתי קפה אתיופי

(פתוח כל השנה, מצווה לבקר ולקנות טל.0549765667 kuchinate@gmail.com)

ואז לקחתי כיוון כללי וסופסוף הגעתי לביקור בסטודיו של עוזי גבע, נגר אמן

ברחוב רבנו חננאל 7 בפלורנטין

המשכתי דרך סלאמה לאליפלט

ועליתי לחלל עבודה שמצא חן בעיני בעיקר בגלל נוף תחנות הקמח שהשתקף מחלונותיו

וברכת השחיה

אהבתי את הקונספט לשכור חדר-עבודה בחלל רב-משתמשים שיש בו מבטים לרחובות הסמוכים

קפה ועוגיות, חדרי ישיבות, שכנים לעבודה וסמפטיה, מים קרים ומזגן, פאטיו, חדר כושר, ברכת שחיה, ושקט מוחלט למרות מיקומו על צומת סואן

זו סביבה חיה, רוחשת פעילות, ומגוונת ולכן אהובה עלי במיוחד

יש בה עירוב שימושים, עסקים קטנים, חנויות לקונפקציה, וטרטורי מזגנים ישנים

שוב צילמתי יצירות גרפיטי ישנות שדהו כבר

אך מצביעות על השינוי האורבני המתרחש בעיר – חסימות ושלטי התראה

וגדרות מאולתרות

כלים כבדים

ובניינים שצומחים לגובה, ולאן נלך?

במשך הצעידה הארוכה קשה היה לי לדמיין את שולי העיר הופכים למתחמים של רבי קומות

שיצוצו פה במקום בניינים ישנים שיהרסו ועל כל מגרש חניה

המשכתי למושבה האמריקאית

ונזכרתי בפרויקט גרפיטי הכי מרגש שראיתי שם לפני כתשע שנים בבניין אטום אליו הצלחתי להשתחל וכעת הוא בתהליכי שימור ובניה מחדש

המשכתי לרחוב אילת שבשעה זו מדרכותיו היו עמוסות בפסולת של סוף היום

ובהרבה צפירות של נהגים שרוצים להגיע הביתה

בסמטת שלוש גיליתי מוסך שמכיל רכבי אספנות במצב מצוין

בשלב זה אחרי כחמש שעות הליכה ברגל כבר התעייפתי אבל האדרנלין עבד כך שהמשכתי לקפה לורנץ בנווה-שכטר (פינת שלוש ורחוב אילת)

כדי לגלות גלריה בחלל מרהיב

בית קפה חמוד ובית כנסת ששבה את לבי

ומשם לכיוון הרצל לשתות את האשכוליות שלי

צילמתי יצירה של לצ'י שלא הכרתי

וגיליתי את דייגו סאן, מסעדה בחלל מגניב

וכשהגישו לי את התפריט – חייכתי