חברותי המליצו לי לרדת לחוף קרוב שעדיין לא הכרתי

שמו אריס פוטמוס

הזוג היווני שעצר לי, פוטיני ואנדריאס, הוריד אותי בצומת מזלג

ולמרות שהחץ לחוף הראה שמאלה כשהתחלתי ללכת זיהיתי מתחתי את החוף של קרבוסטמו

בו שחיתי אמש

אז עשיתי אחורה פנה והתחלתי לרדת בכביש תלול ומפותל מאוד

למרות שלא הרמתי יד, שתי מכוניות עצרו ושאלו אותי אם אני רוצה טרמפ. סירבתי בחיוך רחב

סופסוף כשצעדתי לחוף, יכולתי לצלם את הסלעים, התלויים מההר בזוויות חדות

עקבתי אחרי רפרופיו של פרפר גדול עד שהתיישב לרגע על הכביש

הרחתי את הריח העז של עלי התאנים שמבשילות על העצים

שוב ושוב הופתעתי מהגרוטאות

ומהמכוניות שהפסיקו לתפקד ונעזבו בשולי הדרך

ופוגמים ביפי הנוף

בסיבובים החדים חשתי סחרחורת ונצמדתי לצלע ההר, לא העזתי להתקרב לשולי הכביש

ככל שהמשכתי לרדת התגלה לי החוף 

כבר מלמעלה הסתבר לי שהוא מבטיח, פראי ותכול מים

בצידו הדרומי נפערת מערה

כששחיתי אליה גיליתי מתחתיה סלע לבן וכשישבתי עליו בצל נהיה לי קר

בצידו הצפוני נחים סלעים שחורים שנראים כלוויתנים וילדים עולים עליהם וקופצים למים 

סלעי ההר משתפלים בזווית חדה כלפי מטה ויוצרים ברכה

התקשיתי להאמין שבסוף יולי יש כל כך מעט אנשים בחוף

רצועת החוף והקרקעית מכוסים באבני חן צבעוניות וכששחיתי, להקות דגים קטנים בזהב, אפור ושחור שחו מתחתי וגם אלמוגים ורדרדים נעו בעדינות. מאוחר יותר צילמתי אותם תלויים במסעדה 

המים כה צלולים מבט ממושך אל הקרקעית נראה כמו להתבונן אל תוך קליידוסקופ

הים היה חלק לגמרי והיה תענוג גדול לשחות במי התכלת הקרירים

הקפטריה בחוף נהדרת ובנויה בחשיבה אקולוגית

כמה פריטים, מבנים ושבילים עשויים מאבני חוף ובמבוק. והמוסיקה נעימה לי

בביקור הזה גיליתי את ה״פרדו״ – אספרסו חזק ומוקצף בתוספת מים קרים מוגש בכוס גבוהה

דימיטרה טפסה על הסלעים ואספה קריטמו, ירק בריא וטעים שגדל פרא על הסלעים ליד הים

בשלוש אחר הצהריים ירדה ברגל קבוצת נערים. הם טיפסו על מדפי הסלע ליד המערה וקפצו למים בצרחות הנאה. כל המתרחצים התבוננו בהם ונזכרתי בפרסומות דומות לאיי יוון שראיתי בשדה התעופה באתונה

אני שוחה לעומק וצורחת מרוב אושר, בשבילי זה גן עדן ואני לא יכולה לבקש יותר מזה

בשעה שלוש וחצי כשאני מחליטה לעזוב, ארבעה זקנים הולכים לכיוון המכונית שלהם

כשאני שואלת אותם אם אוכל לעלות איתם לצומת, הם מפנים אותי לניקוס על הטרקטורון

אני ממהרת ללבוש שמלה והוא אומר לי, "איזי, אל תמהרי"

בצומת הוא מראה לי שהוא עומד לפנות שמאלה

אני יורדת, מצלמת אותו ומודה לו ואז מגיעה המכונית של שלושת הקשישים

הוא עוצר אותם, והם לוקחים אותי לקרבוסטמו ומביאים אותי הישר לכיכר

למרות שהיו אמורים לנסוע למקום אחר

בדרך למסעדה אני מריחה לחם טרי ונכנסת למאפיה

סטפנו שמציג את עצמו כסטיב, מסביר לי שתנור האפייה שלו מוזן בעצים

והוא גם דייג ונגן בוזוקי כפי שאני רואה בתמונותיו התלויות על הקיר

אני כבר רעבה ומתיישבת בטברנה מנטובלה של טריסאבייניה

שאחיה יורגוס הוא דייג

מזמינה דג טרי על הגריל וצז'יקי, חורטה וסופיקו שהוא תבשיל ירקות טיפוסי

השעה 1645 כשאני מסיימת את הארוחה

בוהה בכחול וממתינה חצי שעה לחשבון

ועכשיו אצא לכיכר או לצומת לתפוס את הטרמפ הרביעי והאחרון להיום

בסוף העליה עצרו לי דימיטריס ויורגוס

שני פועלים שראיתי קודם כשטיפסתי במעלה הכביש, ציק צ'ק הגעתי הביתה

ואחרי מקלחת טובה אלך לנוח

מצפה לי בילוי לילי ארוך

רשימה זו מוקדשת לחברותי דימיטרה וכריסה