זו אני עם המסננת שלי

סוזי חברתי אומרת לי, אני מרגישה כמו עכבר שמתרוצץ ברשת.

היות ואני חברה בקבוצות רבות בווטסאפ, מגיע אלי שטף של הודעות, והאתראות מסיטות את המחשבות שלי מהדבר שאני עושה.

אני כבר לא יכולה לחתוך סלט בשקט.

גם בפייסבוק אנשים טובים רוצים לחלוק ולשתף חברים שאת רובם הם אינם מכירים כלל, במה שמרגיע ומשפר את איכות חייהם.

ומתוך הרצון הטוב הקולקטיבי, נוצרת הצפה.

אני מקבלת כניסה חינם לסיור במוזאון הפסטה ברומא, טיפים לשתילת צמחי תבלין באדניות,

הדרכה בסגנון תאילנדי לתרגילי עיסוי הפנים, בעת שריטה, הקוסמטיקאית שלי מושבתת מלטפל בי.

הזום לא מפסיק לזמזם!

אני יכולה לשבת, לשכב או לעמוד מהבוקר ועד הערב מול מסך, ולהשתתף בשיעורים חיים או מוקלטים.

מעולם לא הייתי כל כך עמוסה.

למייל מגיעות הזמנות לקורס דיגיטלי ביוגה, לתכנית אימון שבועית במרכז הספורט, לטיולים וירטואליים בארצות הכי רחוקות כמו מיקרונזיה, שרק הייתי חולמת להגיע אליהם.

הרצאות טד שמסבירות למה צחוק יפה לבריאות, הרצאות על המגפות בהיסטוריה של האנושות, על הגישות לקורונה,

וכתבות שמנתחות את שוק הטקסטיל הכי מזהם, בעתיד הלא ידוע הצפוי לנו.

אינספור סרטונים מצחיקים שאני מקבלת לפחות שלוש פעמים, רשימות סרטים והופעות לצפייה ישירה בחינם, שחס וחלילה לא אשתעמם לרגע.

ובגלל ההתמכרות למסכים ולרשת אני לא יכולה להחמיץ איזו פיסת מידע. וזה מעייף אפילו מתיש אותי, כי אני כבר לא יכולה להכיל את השפע האינסופי.

בחזית אחת אני מאוימת על ידי וירוס, אז אולי אותר על חזית המידע והקשקשת ברשת, שנלחמת על תשומת הלב ועל הריכוז שלי?

החלטתי שאני יוצאת מכמה קבוצות ומשתיקה את האחרות.

נשתמע מחר ושנהיה בריאים