זמן של מעבר ופרידה

 אני מאמינה גדולה, ששינוי זה הדבר היחידי הקבוע בחיים.

כל דבר משתנה כל הזמן וגם אני.

וכך הופיעה הקורונה יום אחד ובהוראת צו עליון הסתגרנו כל אחד בביתו והתנתקנו מהמציאות המוכרת.

מושג הזמן והמרחב האישי, הקרוב והרחוק, קבלו פרשנות חדשה.

השמש זרחה ושקעה, העונה התחלפה מחורף לאביב, ועכשיו כבר קיץ.  

היום עברו שמונה שבועות, או 61 יום, בהם אנחנו ממתינים.

ממתינים לשגרה שתחזור, מבלי לדעת עדיין איך היא תראה ואיך נרגיש.

מידי בוקר, כשלפעמים לא ידעתי אם הוא יום ששי או יום ראשון,

התיישבתי לכתוב מה קורה לי, לבני משפחתי ולחברי, ולנסות לחלוק אתכם משהו קטן.

הזמן בחייו של אדם נמצא בזיכרונו, ויש לנו יכולת ליצור רצף של זיכרונות, ולשחזר את מה שעבר.

אנחנו יכולים לאחוז בזיכרון מסויים או להניח לו, ולפעמים נעדיף למחוק ולשכוח אותו.

אני מודה לכל מי שהופיע ונוכח אצלי בימי הקורונה.

לכל מי ולכל מה שעזר לי לשאוב כוח ואנרגיה.

אני מודה במיוחד לכל מי שקרא או הקשיב לי מידי יום.

תודה מיוחדת למי שהגיב מידי יום לפוסטים ולתוכן הדברים וספר על תחושותיו.

זה רגש  אותי ונתן לי להבין שנגעתי גם ברבים אחרים.

אשמח לשמוע גם היום תגובה מהמאזינים הקבועים.

כל הפוסטים שמורים בהמשוטטת בבידוד באתר המשוטטת.

בקרוב אשלח קישורית לפוסט שיסכם בתמונות מה שצילמתי בימי הקורונה.

מי שרוצה להירשם לאתר ולקבל לעיתים ניוזלטר, מוזמן.

הכי חשוב שנהיה בריאים!