ההבטחה היחידה לעצמי שאני לא מצליחה לקיים היא קצת לנוח

אחרי שסיפרתי לחבר מה אני עושה במשך היום, כולל הליכות ארוכות ברחובות הסמוכים אלי, הוא חשב רגע

ואמר לי, למעשה את ממשיכה בחיים הרגילים שלך, רק יוצאת פחות מהבית.

משפט זה גרם לי לבדוק אם אני עומדת בהחלטות שקבלתי עם עצמי בתחילת הבידוד, כדי ליצור לי שגרה חדשה והולמת, ותמונת המצב מאוד משביעה את רצוני.

אני עדיין מכוונת שעון מעורר וקמה מידי בוקר בשעה שבע כדי לשמור על שגרת חיים קבועה.

בשמונה, אני מתיישבת מול המורה מנו כץ לתרגול מדיטציה.

אחרי השיעור אני שוב מוזגת לעצמי קפה שחור עם הל ואוכלת ארוחת בוקר.

ואז, שלוש פעמים בשבוע אני מתייצבת שוב מול המסך לשיעור צ'י קונג, ובסיומו, צלולה, בהירת מחשבה ומלאת אנרגיה, אני מתיישבת לכתוב ולהקליט את הפוסט היומי.

אז כבר מגיעה שעת צהריים ואני רעבה, וכששבעתי, אני יוצאת להליכה ארוכה.

לפעמים אני שקועה בהתבוננות במה שקורה במאה מטר שלי.

לפעמים נרקמת שיחה עם שכנים לרחוב שהיו בטרום ימי הקורונה, מנוכרים וזרים מוחלטים.

לפעמים אני אוספת שלל מהספסלים – חולצת כותנה לגזור ולהכין ממנה מסיכה רב פעמית, או ספר שנראה לי מתאים.

אני עדיין שומרת על סדר מופתי בבית ואף מקפידה יותר, כדי לשמור על ריכוז פנימי.

בשעות אחר הצהריים אני משוחחת עם הילדים ועם חברים, קצת קוראת, קצת כותבת, קצת בודקת מה קורה בשפע האינסופי של פעילויות ברשת, לפעמים אני נופלת על איזו פעילות או הצגה שמעניינת אותי, או הרצאה קלילה, וגם  קצת מנקה, קצת מבשלת.

השבוע, שוב הצטרפתי לשיעורי קליגרפיה יפנית וזה בשבילי מקור לכוח ולהשראה. ואולי אוסיף עוד שיעור בתנועה.

 לפני השקיעה אני עולה לגג עם כוס אוזו ומביטה במרחב שנפתח בפני מגובה ארבע קומות.

הפסקתי להתעדכן בחדשות. עד כה צפיתי בחדשות הערב, אבל בימים האחרונים זה כבר מיותר לי.

כרגע אני גם מחפשת מאגר סרטי דוקו, הז'אנר האהוב עלי, לצפייה ישירה. אם מישהו מכיר כזה, ולו גם המלצה לסרט אחד, אשמח לדעת.

וחוץ מזה כל יום הוא יום חדש ואני מרוצה. מה אתכם?

 נשתמע מחר ושנהיה בריאים.