פיקניק על השביל בכניסה לבניין

רגע לפני העוצר כשאני מורחת קרם הגנה מול הראי, אני שמה לב שעל רוב פני נוצר ריבוע חיוור ומלבני בגודל המסיכה, כלומר, בגלל שיטוטי הרבים רק שולי פני, המצח והצוואר, השתזפו ועכשיו יש לי פרצוף טריקולור: גוון שזוף, גוון חיוור וגוון תכלת-מסכה.

בדרך לסופר אני עוצרת למראה פיקניק עירוני מסוג חדש.

מירב אוחיון יושבת על מחצלת וחוסמת את שביל הכניסה לבניין שלה ברחוב ז'בוטינסקי.

היא לבושה בבגד שחור שחושף כתפיים ומתאים לשיזוף.

לצידה על המחצלת שרפרף של איקאה, פיצה תוצרת בית שהיא אפתה ותרמוס קפה, והכול סטייליסטי, והכול בשחור לבן (חוץ מהפיצה).

אני מבקשת ממנה רשות לצלם והיא מסכימה, אך מרימה יד בתנועת עצור וגם אומרת, אל תתקרבי.

"ממש קשה לנו, היא אומרת היינו חייבים לצאת קצת להתאוורר ולא אכפת לי מה יגידו השכנים. אין לנו מרפסת, ונמאס לנו, קצת אוויר. אנחנו תקועים בבית ואני גם חולת ניקיון אז השנה הקדמתי, וכבר לפני שבוע התחלתי להבריק את הבית. הוא כבר מוכן לפסח,

ותראי איזו אלרגיה יש לי על כל הפנים ועל כפות הידיים מרוב שאני כל הזמן רוחצת ידיים עם סבון.

ותכירי זה אלון בן זוגי, הוא מעבר ל 60 אז אנחנו ממש מקפידים לשמור על ההוראות.

גם חיי החברה נדפקים. אני לא רואה את החברה הכי טובה שלי, אבל אני עושה את ההשתדלות שלי וזה מה שחשוב לי. אין לי ברירה אלא להשתדל.

נשתמע מחר ושנהיה בריאים.