טלמדיסין

תשמעי קטע הזוי, אורלי מספרת לי.

התקשרתי לקבוע תור לרופאה כי יש לי אודם ונפיחות בשתי העיניים וזה מציק לי.

קבלתי תור טלפוני, ובמילים פשוטות קוראים לזה טלמדיסין.

לצורך הביקור לחצתי כוכבית שמונה וכרטיס מכבי היה מוכן ומזומן.

בהנחיית הרופאה פתחתי כפי יכולתי את עיני כפי שהתבקשתי,

ולאור תאורה חזקה במיוחד, צלמתי בתקריב כל עין בנפרד, ושלחתי לרופאה את העיניים שלי, בווטסאפ.

בזמן שהמתנתי עד שהיא תראה את העיניים הירוקות שלי, היא ניצלה את הזמן ודברה עם מטופל אחר.

כשחזרה אלי היא לא התרגשה רשמה לי מרשם אלקטרוני לטיפות ולמשחה, וסגרה את השיחה תוך כארבע דקות.

הביקור הטלפוני כולל החלק האדמיניסטרטיבי וההמתנה, ארך כ 15 דקות.

אני תוהה, מה היה קורה, אם הייתה לי דלקת באוזן נניח, או בגרון חס וחלילה?

וזה מזכיר לי שבעת שהותנו בבית החולים הנודע מיו קליניק ברוצסטר, מינסוטה בארה"ב, לצורך ניתוח שעבר שם אבי בשנות ה-90,

ערכו לי סיור מיוחד והציגו בפני את רפואת העתיד: רופא אמריקאי יושב מול מסך במשרדו ברוצ'סטר, ומבצע ביחד עם עמיתו רופא ירדני, ניתוח מעקפים בלב של פציינט, בקליניקה בעמאן.

בימי הקורונה זה כבר לא נשמע לי מדע בדיוני.

נשתמע מחר ושנהיה בריאים.