הצצות לשכנים שלי

ביום ראשון התעוררתי מאוחר מידי, בשעה תשע, ומאוד מבולבלת.

קודם כל שמעתי את השקט, ואת הציוץ העז של הציפורים בשקט הזה.

זה בפני עצמו היה מבלבל כי הרגיש לי שהשקט של שבת נמשך אבל לוח השנה הראה שהתחלנו שבוע חדש.

קבלתי החלטה שנייה: ממחר, אקום בשעה שבע וחצי בבוקר, ומיד כיוונתי שעון.

יש הרבה סיבות למה עלי לקום מוקדם.

כבר בבוקר הרגשתי חשופה. זה הרגע לומר שהפרטיות שלי בתוך הדירה מאוד חשובה לי.

אני גרה בקומה ראשונה בדירה תל אביבית טיפוסית, ואף שבעשור האחרון הצלחתי להקיף את רובה במסך ירוק בעזרת שני עצי פיקוס ענקיים שאת ענפיהם אסרתי על הגנן לגזום, זה לא הרמטי.

חלון חדר השינה, משקיף למרפסת של דירה בה גרים צעירים שלא נמצאים הרבה בבית.

הבוקר התיישב במרפסת בחור שהחל, לפי ההנחיות, לעבוד מהבית. מחשב נייד על ברכיו, עם הפנים כלפי, ומדבר בסקייפ בקול רם ובווליום כזה שאני שומעת את השיחה כולה.

סגרתי את החלון וגם את הווילון.

חלון המטבח הגדול שלי הוא הפינה הכי חשובה אך גם הכי חשופה אצלי.

שם אני לוחצת על המתג של הקומקום מיד כשאני קמה, מכינה קפה, מוזגת לי כוס מים, מורחת קרם פנים, רוחצת וחותכת ירקות, שוטפת כלים ומהרהרת על משימות היומיום כמו איזה מרק אכין ומה אבשל לצהריים. וזה המקום בו אני נמצאת להערכתי הכי הרבה זמן ביום.

כדי להגן על פרטיותי התקנתי רפפה אבל אני מעדיפה להסתכל החוצה וזה אומר שגם רואים אותי.

בבניין הסמוך, בדירה מול החלון הזה, מהעמדה שלי, אני יכולה לצפות יחד עם בני הבית בתכנית בטלביזיה שפתוחה אצלם כל היום. לאחרונה הם סוגרים את הווילון ואני חשה הקלה.

באותו בניין בדירה בקומה השנייה הצופה ממש על הכיור, באה לגור בחורה צעירה, ומיד יצרנו קשר עין מביך ולא רצוי לשתינו. גם היא חרדה לפרטיותה והעמידה במרפסת מולי עציצים גבוהים מחומר דמויי ביטון להסתיר אותה כשהיא יושבת ומעשנת או בודקת הודעות בפלפון.

אבל היא גם קמה, לפעמים בפיג'מה, בדוגמת מיקי מאוס ,והיא שמה לב שאני רואה אותה.

את שלבי התריס המגן על פרטיות דלפק המטבח שלה, היא כבר כיוונה בזווית כזו שלא אראה לה, אבל אולי היא רואה לי?

אני מבחינה בצעיר נוסף שמעולם לא ראיתי, פותח חלון ומסתכל אלי, כלומר עלי.

ויש את המשפחה בה אני צופה קבוע, רואה ולא נראית, כך אני מקווה, אבל את הסיפור הזה נשאיר להזדמנות אחרת.

נשתמע מחר ושנהיה בריאים