נפגשנו בגינת חיסין אחרי פרדה בת כחודש וחצי.

אתמול יצאתי לבהדונס באבן גבירול לקנות חומוס.

האדם שהכין את החומוס ובחש בו בסיר גדול, תוך כדי שהוא גוחן ומערבב כשראשו ממש קרוב לתערובת, היה נטול כפפות ומסיכה.

ולזו שארזה ועטפה את הפיתות והחמוצים מאחורי הדלפק היו רק כפפות. כשהערתי על כך, ענה לי האיש, "אי אפשר להכין חומוס עם כפפות ומסכה". ויתרתי על הרעיון והלכתי משם,

ואז תום התקשר ואמר לי אמא, אני מכין חומוס תרצי לבוא לקחת לך מנה?

צעדתי לצד רבים דרך שדרות ח"ן מתבוננת באנשים שישבו על כל הספסלים וערכו פיקניקים עם בירה או קפה ועוגה ביתית.

רובם ישבו ללא מסיכות או כפפות או וגם לא שמרו מרחק.

אותה הסצנה נראתה במרפסות השדרה.

בהיסוס ותוך כיבוד כללי הריחוק כמו בהיכרות מתחדשת, וללא חיבוקים ונשיקות, נפגשנו בגינת חיסין אחרי פרדה בת כחודש וחצי.

הבאתי לילדים חומרים לציור ולהדבקה, הצטלמנו סלפי של שמירת מרחק.

סיכמנו שעכשיו, כשחלק מהזמן לא ממהרים לשום מקום, נעשה בשיחת וידיאו ביחד פנקייקים, ותום ילמד אותי להכין מרק שומר וחומוס ביתי.

יש למה לצפות.

מבחינתי, אחרי הבידוד הארוך, ותוך הפעלת שיקולים הגיוניים, אנחנו כבר יכולים להיפגש.

נשתמע מחר ושנהיה בריאים