זמן המסך שלי, כפי שהתריע אמש האייפון שלי, גדל ועמד על 6 שעות ו57 דקות ביום!

שלחתי ליאניס, חבר קרוב לי, תמונה של רחבת כנסיית הקבר בירושלים בה הוא בקר לפני כשנה, ריקה מאדם, בעת שמחטאים אותה בזרנוקי מים ואקונומיקה.

הבוקר הוא התקשר מיוון ואמר לי, אחרי אלפי שנים, זו תהיה הפעם הראשונה שהכנסיות יהיו סגורות באיסטר ואי אפשר יהיה להתפלל בהן, ושלח לי שיר שהעלה בי דמעות.

ועוד יותר מעציב אותי, הוא אמר, שכל כך מהר התרגלנו למצב הזה ועברנו לתקשורת מסכים.

וזו שאלה גדולה ועניין של נקודת מבט.

כי האנושות מעולם לא הייתה במצב מלחמה שכזו כשהיא חשופה לחדשות מרחבי תבל דרך כל המסכים בזמן אמת, לטוב ולרע.

בזכות המחשב ומצלמה קטנה, אני יכולה לבנות לי שגרה יומית עשירה בתכנים ובפעילויות לגוף ולנפש.

בפייסבוק אני יכולה לעקוב אחרי חברים, למצוא קבוצות מדליקות שמאפשרות לי להרחיב את עולמי שהצטמצם כרגע. או ליצור קבוצת עניין משלי.

בזכות הטלפון הנייד, אני יכולה לדבר עם חברים, לשמוע מה עובר עליהם, לעודד ולהתעודד, לשלוח ולקבל הודעות שמצחיקות אותי.

אני יכולה להקשיב לספר.

אני יכולה להיפגש עם בני משפחתי וגם לחגוג ימי הולדת רבי משתתפים.

אני לא יודעת מה אתכם, אבל חברה לחשה לי שהיא נכנסת עם הנייד לשירותים, כאילו הוא זה שישמור עלינו. אבל זה לא כאילו.

זה הוא שמאפשר לנו את התקשורת החדשה.

זמן המסך שלי, כפי שהתריע אמש האייפון שלי, גדל ועמד על 6 שעות ו57 דקות ביום!

ואיך אצלכם?

נשתמע מחר ושנהיה בריאים.