הקורונה עדיין פה.

חברי מועדון הקריאה שלנו שפועל מהמרכז הקהילתי מרש"ל לעוורים ולקויי ראיה, נפגשו בזום עם תמר ורטה זהבי מחברת ספרי ביוגרפיה לבני נוער.

גיבורי ספריה לחמו למען צדק חברתי. בתקופה שכזו ובכלל, הם מעניקים לנו השראה.

תמר גם היא אקטיביסטית ופעילה למען פליטים, והיא מוזמנת לספר ולהרצות על ספריה ופעילויותיה במטרה להעלות את המודעות למצוקות שלהם.

בסוף המפגש תמר בקשה תרומות למען משפחות שחלקן נמצאות במצוקה קיצונית ואמרה שכל תרומה תתקבל בברכה.

אהבתי שהיא הדגישה שגם 2 ₪ ללחמניה אינה תרומה קטנה מידי.

כל אחד תרם כפי יכולתו והסכום שנצבר הועבר למשפחה אריתריאית בירושלים.

אז תודה משותפת לתמר על הזכות הזו.

שואלים אותי עד מתי אמשיך לכתוב את היומן. ובאמת חשבתי על כך כשהיגיע היום ה-50.

כבר התרגלתי להיות בבית. מתוך הבית וגם כשאני יוצאת, אני עדיין מרגישה את השקט הכבד שמכיל חששות, איום וחוסר בטחון לצד עצב וריחוק.

הקורונה עדיין פה.

בינתיים אני ממשיכה לכתוב עד שיגיע הרגע שנרגע כולנו מהסרט הזה, ואני אהיה על מטוס בדרך ליוון להשקיט את געגועי.

נשתמע מחר ושנהיה בריאים