יומולדת משפחתי רביעי שנחגוג מרחוק.

הבוקר הכנתי לעומרי את הספרה ארבע מסוכריות m`m, צילמתי ושלחתי לו.

ואז הוא התקשר ואמר לי,"סבתא, את יודעת שהיום יש לי יומולדת!?," וספר לי ששליח יביא לו הליקופטר במתנה.

שאלתי אותו אם הוא רוצה שגם אני אשלח לו הפתעה עם שליח, והוא אמר שכן.

וכדי להיות קצת עם הנכד הכי צעיר שלי, שאני לא יכולה לברך ולחבק מקרוב,

דפדפתי בסרטונים מהולדתו בהם אני רואה איך הוא גדל, זוחל, מתחיל ללכת ולדבר, אומר אבא, אבא, מתפקע מצחוק ומתרפק על אימא.

עושה שלום של פעוט עם כל כף היד, שולח נשיקת רוח.

מוקדם בבוקר אחד בגיל שנתיים, הוא לקח שרפרף, טפס לדלפק במטבח, עמד שם והוציא מהארון הפתוח חבילת שוקולד.

ובגלל שהבין את הבהילות באכילת השוקולד מ-י-ד, הוא לא טרח להסיר את האריזות, ואכל אותו עם נייר הכסף ונייר האריזה. גילי צילמה ושלחה לי.

"הצלחנו ליצור חגיגיות", גילי  אומרת. "קישטנו את הבית בבלונים ובציורים. הגדולים הכינו לו הצגה. הכנתי גם עוגת ביסקוויטים עם קרם וניל והרבה תלתלי שוקולד.

חלקנו את העוגה עם ילדי השכנים.

בגלל הניתוק המתמשך, רגשותיו במשך היום נעו בין ציפיה לאכזבה, בין שמחה לבכי.

הילד צמא לחברה ומתגעגע לגננת, ליאיר החבר הכי טוב שלו ולשגרת הגן.

נשתמע מחר ושנהיה בריאים