בסוף הזום עשינו ביי ושתינו מצמצנו בנשיקה וירטואלית

לפני כחודשיים בקרתי במעבדה כדי לתקן תקלה באייפון שלי. בתגובה למשהו שאמרתי, אלי הטכנאי בן 30, נעץ בי מבט רציני ואמר לי משפט שנחרט בי: "לך יש מזל", "את הספקת לחיות מספיק זמן בעולם האמיתי".

בעולם הטרום סלולרי וטרום גוגל הייתי אומרת, כשאגיע הביתה, אבדוק ביומן ואחזור אליך.

הייתי מדברת עם חברים בטלפון קווי.

בעולם הטרום וירטואלי לא הייתי צריכה לדבר עם אחותי ובו זמנית לצלם ולשלוח לה תמונות.

הייתי מצלמת במצלמה ומוסרת את הפילים לפיתוח במעבדת צילום. הייתי מסדרת את התמונות באלבומים.

כשהייתי יוצאת מהבית יכולתי להתנתק ולשוטט חופשי.

הייתי מתקשרת לסוכנת נסיעות ומזמינה דרכה כרטיס לאתונה.

הייתי מחבקת ומנשקת את מי שאני אוהבת.

פעם. לפני חודשיים.

אתמול הייתה יומולדת ארבע לאלה.

התכנסנו בזום משפחתי. על השולחן הייתה עוגת שוקולד ואני בקשתי ממנה פרוסה.

תפתחי פה גדול היא אמרה לי. פתחתי.

כמתנת יומולדת הכנתי לה סרטון  ובו צילמתי שתי דררות, אורחות חדשות בעץ בחלוני.

עשיתי קול של דררה, וברכתי את הקטנה. הדררה ואני אחלנו לה שתשמח להיות עם אבא, אמא ומיכאל כל היום, ושתהנה בחברתם.

אבל היא רצתה המון מתנות, אז פתחתי את הפריזר והראיתי לה את אריזת הקרטיבים בטעם לימונענע שקניתי לה.

בסוף הזום עשינו ביי ושתינו מצמצנו בנשיקה וירטואלית

נשתמע מחר ושנהיה בריאים.