היום השני לשחרור מהבידוד - איך אתם מעכלים את התקופה המשמינה הזאת?

הבוקר החלטתי להשתתף במרתון צילום מטעם PHOTO IS:REAL.

700 צלמים נרשמו והוזמנו לפתיחת האירוע בזום.

ב-1000 אפס אפס קבלנו את האתגר הראשון –  לצלם מקום אינטימי בבית בו אני מרגישה בטוחה. לא הייתה לי התלבטות –  צילמתי את המקלדת שלי מזווית לא שגרתית והדגשתי את המקשים של דליט ושל הום, בית.

ב-1030 היגיעה הודעה לאתגר השני: פורטרט עצמי עם מסכה – צלמתי את עצמי לצד תצלום של תינוק שכולו תום וטוהר, ואני – ניסיתי להסתיר את פני כמה שיכולתי.

ב-1100 היגיע אתגר לחולי ניקיון. התבקשתי לצלם פינה בבית שהשתנה בעקבות משבר הקורונה.

גם פה לא התלבטתי, צילמתי את כיור האמבטיה ובו קערת פלסטיק תכולה.

בשולי הכיור עומדים כרגע בהיכון ספריי אלכוהול וסבון נוזלי, לצד נוזל אנטיספטי וקרם ידיים.

אני השתקפתי במראה וגוון המסכה שלי השתלב בהרמוניה בקרמיקה התכולה מאחורי

ב-1130 היגיע אתגר האוכל ונשאלה השאלה, איך אתם מעכלים את התקופה המשמינה הזאת?

מיד ניגשתי לבטטה שמנה ומגושמת שהיגיעה אלי כבר לפני יותר משלושה חודשים וצמחה פרא.

ניסיתי ליצור תצלום של הטעיית העין וצילמתי את הגבעולים בתקריב ואת הסלון שממוסגר בעץ פיקוס, טשטשתי .

ב-1200 היגיע האתגר החמישי ליצור קומפוזיציה על ידי שימוש במסגרת. דרך החלון צילמתי עלי עץ שסק ששוליהם הוארו כשקרני השמש חדרו דרכם.

ב-1230 התקבל מסרון שבקש ללכוד את האביב בצילום אחד. אנחנו בהסגר אבל הטבע דווקא מתפרץ.

יצאתי לגינה קרובה, מטופחת וצבעונית במיוחד. באור צהריים בוהק צילמתי חוטמית זיפנית גבוהה מאוד שפרחיה לבנים, ואם מביטים טוב דרכה מלמטה, רואים שרשרת דגלוני ישראל מבצבצים מתוך הירוק.

היה בקר נפלא. נהניתי מאוד להשתתף ולהיות אחת מ-700 איש ואשה שישלחו את התצלומים לתחרות.

נשתמע מחר ושנהיה בריאים