אנחנו מנסים ללמוד איך לעודד את עצמנו בתקופה שאסור להתקרב אחד אל השני

אחר הצהריים יצאתי לשיטוט רגלי ארוך בשדרות נורדאו והתפתלתי בין רחובות קטנטנים וגינות שכונתיות שמזמן לא ביקרתי בהם.

גיליתי תגליות מרעישות כמו שדה חוביזה נסתר בתוך חורשת אקליפטוסים פרועים מאחורי מרכז קהילתי המגיד, ושדה של חרציות ופרגים בדיזנגוף 292.

כשחזרתי דרך מתחם בזל, שמעתי מוסיקה בפול ווליום שבקעה מתחנת מד"א.

כשהתרחקתי ממקור הרעש והקפתי את התחנה, ראיתי שהדיירים סביב הרחבה הגדולה ליד ארקפה, עומדים במרפסות ואנשים רבים ששמרו מרחק זה מזה, חייכו בנחת, רקדו ומחאו כפיים עם כפפות וצילמו סרטון. על הגג הייתה הופעת ג'ז והצלם של האירוע חבש מסיכה.

שוטר על אופנוע הפגין נוכחות, אבל לא הייתה התקהלות והוא נהנה כמו כולם.

את מדברת אנגלית? שאל אותי גבר שעמד ליד חצובה מרשימה וצילם, אני מסוכנות רויטרס, את מוכנה להתראיין. עניתי לו שאני מדברת רק צרפתית והוא חיפש מישהי אחרת.

בשש הם סיימו והודו לקהל ששרק וביקש הדרן. מצאתי בפיסבוק וידאו של ההופעה.

כל הדרך הביתה חשבתי על הרעיון הזה של אנשים למען אנשים לנסות לעודד את עצמם ואותנו, כשאנחנו עדיין מתקשים להבין למה ואיך בדיוק נדבקים, ולאיזה מרחק מגיע הוירוס בעת עיטוש?

נשתמע מחר ושנהיה בריאים