געגועים לילדים הגדולים והקטנים

בשיחת וידאו הכי מרגשת שהייתה לי אמרתי לאיתן, דמיין לך שאתה בא אלי היום לחופשת סבתא. אתה פותח את הדלת, נכנס הביתה, מניח את התיק ורץ אלי לחיבוק הקבוע שכמעט מפיל אותי.

באותו רגע, בחדר שלך בירושלים, בעודך אוחז בטלפון, צעדת אחורה ורצת אלי בכל הכוח כמו שאנחנו רגילים,

וכשהתקרבת אלי, הדמות שלך נבלעה במסך, ועיני התמלאו בדמעות של התרגשות.

אמרתי לך תראה איך הזמן עצר, ואנחנו לא יכולים להיות ביחד.

כן, אמרת לי, וגוון קולך השתנה.

בשבוע שעבר גילי התקשרה ושאלה אותי, אימא, מה עם הסדר?

השאלה הרגילה בימים רגילים. והוסיפה, הכנתי חרוסת גם לך.

קלטתי בקולה את שביב התקווה שאולי, אולי בכל זאת נוכל לשבת כולנו סביב אותו השולחן?

מידי בוקר כשאני מתעוררת נדמה לי שהשקט העמיק. אני שומעת את השכנים מבשלים, ומריחה את ריחות התבשילים, על רקע סימפוניה של שואבי אבק.

על השולחן בדירה מולי, אני רואה זר פרחים לחג.

בתוך השקט העמוק אני רואה ושומעת את הדרורים מנתרים ומצייצים בעץ, אני רואה יונה ועורב שמטיילים על חוט חשמל,

ואף שהרחוב הקטן שלנו כמעט ריק וחסר תנועה, אווירת החג מורגשת דרך החלונות, וליד פחי האשפה יש שקיות עם בגדים וחפצים שהתפנו בעת ניקיון פסח.

בתרגום מיפנית הסימנית חופש היא משמעות העצמי.

כלומר, רגע לפני שהחג נכנס, עדיין יש לי את החופש לבחור אם להיות עצובה על הניתוק מבני משפחתי או להסכים לקבל את המצב כפי שהוא ולמצוא בתוך עצמי את המשמעות העמוקה של החירות הפנימית שלי.

נשתמע מחר ושנהיה בריאים.