בסיומו של יום טיול – הליכה, ישבתי על ספסל בקניון, עם כל תרמילי הגב של חברי, והמתנתי שיאספו אותי.

לידי התיישב גבר בשנות ה-50, נמוך ושמנמן.

יו לייק היר? הוא פתח בשיחה.

אמרתי לו, אני מדברת עברית יותר שנים ממך.

כמה שנים את מדברת עברית? אמרתי 55.

אז הוא אמר לי, בן כמה אני נראה לך?

אמרתי לו, 50 בערך. הוא אמר לי, כן, בעוד שנה אני בן 50.

איך זה להיות בגיל 50?

אמרתי לו, אותו דבר, כמו להיות בן 49.

ואז הגיעו שני ילדים קטנים, ילד בן 10 וילדה בת 8, התיישבו לידו, והוא אמר לי, את רואה, אלה הילדים שלי, הילד הזה הביא לי מזל.

שאלתי, איזה מזל הוא הביא לך?

וזה מה שהוא ספר לי.

בשנה שעברה באנו כל המשפחה לקניון הזה, והילד היה צמא.

הוא בקש ממני כסף כדי לקנות שתייה.

היה לי רק שטר של 200 שקל, אז הוא לקח את השטר והלך לקיוסק.

אבל בקיוסק, לא הסכימו למכור לו בקבוק מיץ, כי לא היה להם עודף. הילד לקח את ה-200 ₪ והלך לדוכן של מפעל הפיס, הנה את רואה, זה ממול, וקנה כרטיס הגרלה, ואז בעודף שקבל, הלך וקנה לו שתייה, וחזר אלי עם כרטיס מפעל הפיס.

ואני כעסתי נורא.

מה הילד מבזבז כסף על כרטיסי הגרלה, כי אנחנו היינו מה זה עניים. אני עבדתי בשוק, ואשתי, ילדים, במה אמא עבדה?

אז הם אומרים, אמא ניקתה בתים.

ובאיזה בית גרנו? בקופסת גפרורים הם עונים לו.

ואיזה אוטו היה לנו? אוטו טרנטה, הדלתות שלו לא נסגרו.

טוב, הילד כבר קנה את הכרטיס, מה יכולתי לעשות. שמנו אותו בתא הכפפות, ונסענו הביתה. אחרי כמה ימים, הילד שואל אותי, אבא, בדקת את הכרטיס שקניתי? אני בכלל שכחתי מהכרטיס. חפשנו את הכרטיס, נזכרנו שהשארנו אותו באוטו, שהדלתות שלו לא נסגרות, ומי יודע אם הוא עדיין שם.

הילד הלך לאוטו וחזר עם הכרטיס. כבר אי אפשר היה לבדוק בעיתון אם זכינו, כי עבר המון זמן, אז הילד טלפן למפעל הפיס, לשאול אם המספר שלנו זכה. היו אצלנו חברים, והילד קורא לי הצידה, ואומר לי, תשמע אבא, כל המספרים שאמרו לי, מופיעים על הכרטיס שלנו.

בקיצור, זכינו ב 6.5 מליון שח.

ואיך זה שינה את חייכם? אני שואלת אותו.

הכסף הוא של הילדים, הם זכו בו, הוא אומר. קניתי בית, מאזדה, אשתי ואני לא עובדים יותר, אנחנו חיים מהריבית, 25000 ₪ בחודש. אז הילדים אומרים, לא, אבא, 35000 ש"ח.

נו ואיך זה השפיע על הילדים?

את רואה, הילד השמין.

ואז אשתו היגיעה.

נו, ועם 6.5 מליון ₪ ככה אתם מבלים? בקניון?

לא, כל שבת אנחנו נוסעים לטייל. אנחנו נוסעים לבתי מלון, כל פעם לבית מלון אחר. הנה חזרנו מסופשבוע בטבריה, ורק עצרנו פה לקנות לילד שתייה.