קופים עירוניים שאנו רגילים לראות על קירות בדרום העיר, התקבצו בגלריה בזל הקטנה

הם זה אנחנו, בזמן עתיד פוסט אפוקליפטי

אחרי שהעולם נחרב בגלל יהירות ופשעי האנושות, האמן מתחיל מאפס – ומדמיין קופי אדם שנותרו אחרי החורבן

ומנצלים שאריות לא שמישות

הפחית ריקה, הטלביזיה לא עובדת, הכול שבור ומפה מתחילים הרעיונות

   

 ברור שהסיטואציה כולה מצביעה שהאדם – קוף הזה היגיע לשפל המדרגה

הוא ניזון משאריות ובלית ברירה יבעיר גולגלות

הוא נהיה שקוף, מהשקופים המיואשים האלה, עובדי קבלן או חיילים צייתנים שאיש לא מתייחס אליהם

 אולי מתוך היאוש הזה הוא מוכן לתקוף אפילו להרוג.

הנתקף אחוז אימה

רואים שגם התוקף אינו שש להתקיף אלא ממלא פקודה, כבול בחוטים כבובת מריונטה.

הוא מאיים במקל – סוכריה, הכי חריגה בסקלת הצבעים החביבים על האמן

הם רזים ורעבים, יחפים ומיואשים והאמן שואל, מה עכשיו?

הוא מתחנן

הוא כועס ומנסה להכנס אפילו בקירות, מוציא רגל, יד, עוד אחת, אבל נתקע

שערו סומר והוא זועק על מה שרואות עיניו, אבל איש לא שומע אותו וצעקותיו רק מלבות את האש

ויש רק חבל שחור אחד

או חבל לבן

אדם – קוף עצוב ובודד עומד בחשכה, מוחלטת, ולרשותו רק חבל ומחשבה שהכול כבר אבוד

כשהוא מנסה לקלוע ברוגטקה, האבן חוזרת אליו והוא חוטף אותה בראש

כשהוא מנסה לחלץ את עצמו בעזרת הגלשן, מהמצב, מהרעב הקיומי

  הוא מגלה לחרדתו שהגלשן תקוע, והרצועה המחברת אותו לרגלו – קרועה, והוא לא יכול להתקדם לאנשהו

איזו מחשבה עוברת בראשו רגע לפני שהוא שוקע?

הלסת שמוטה, הבטן מקרקרת והאופק מאדים

הוא נזכר בגנרלים ההם ענודיי דרגות ועיטורי כבוד על החזה המעומלן

תארים והשכלה צבאית נוקשה וגבוהה

כל כך גבוהה וקשוחה שעיניהם כבר חדלו לראות

 גם הם מריונטות במשחק הכוחות

לפעמים מגיע מר המוות אבל לא חופש ממוסכמות

גנרל אחד לקח אחריות ושיפד את עצמו, אחד הניח רימונים לכל המעוניין

בגלריה הקטנה למעלה המצב הדרדר לגמרי

המיצרכים בעגלת הסופר אזלו, העצב והיאוש גברו, ומתוך תחושת האין אונים, האדם-קוף השתכר ונפל לשלולית

מה כבר יש לו להפסיד

 וחזרנו לנקודת ההתחלה לחוטים הגלויים והסמויים הכובלים אותנו לפעול נגד רצוננו

ולסיום, בלי קצת הומור אי אפשר, אומר לי האמן,

הקוף-אדם משחק ביו-יו, כמוני מרגיש פעם למעלה ופעם למטה, אומר וונקי מונקי שמרוב שהוא מזדהה עם הקופים שהוא יוצר הוא דומה להם והם לו

 האמן גם מזדהה לגמרי עם שמו המושאל, זאת רואים מיד, וחשבתי שגם חתימתו היא כמו חוט שאם נמשוך בשני קצותיו נגלה בצד אחד קוף-אדם  ובצד השני אמן-אדם