ב 0730 בדרך לשדה התעופה נריטה העיר מתעוררת

 אנשים מטאטאים את המדרכות והכביש בכניסה לבית העסק שלהם

הכביש מסומן ומשולט

מעקות מסוגים שונים תוחמים את שני צדי הגשר

המונית נכנסת ויוצאת ממנהרות

התנועה הרב-מפלסית זורמת

הנהג שקט ומרוכז בנהיגה

גשרים נראים מכל עבר, לצדיהם מתנשאים רבי קומות

בגשרים מעלי ומתחתי נוסעות רכבות

גם נהרות זורמים משני הצדדים

השמש מכה בקירות המסך

עוד ועוד גושי בניינים

רובם מרובעים ובמונוכרום – תכלת ולבן, אפור, חום ושחור

חלק מהבניינים צמודים לקירות הגשרים ובגבהים משתנים

מפאת הצפיפות והצמידות – כל החלונות סגורים. אין מבטים פנימה

מנחתי מסוקים על חלק מהגגות.

מנופים רבים בולטים בשטח.

הנסיעה הייתה כמו מבט מתמשך בן שעה וחצי

אל עיר רב מפלסית, צפופה ואינסופית שבה גרים 36 מיליון בני אדם

ובכל זאת היא העיר הכי שקטה, מסודרת ונקייה בה בקרתי.

יש בה מקום לפארקים מטופחים

וגם לגינות ולחורשות במבוק קטנות, אפילו מתחת לגשרי ביטון מסיביים

ולאן שאסתכל יש בה יערות של עמודי חשמל וכבלי חשמל

ככל שמתרחקים ממרכז העיר הבניינים נמוכים יותר

ביום חורפי יפה ושמיים כחולים של סוף ינואר

אני מחפשת מלים לתאר עיר שאיננה נגמרת

אולי למדוד אותה במרחקי זמן?

אולי באורך הכולל של הגשרים?

אולי במספר הבניינים או במספר הרכבות?

או אולי למדוד אותה בצעדים כפי שעשה Tomioka Hachimangu שמדד את יפן כולה בצעדים

ולכן הקימו מקדש שינטו על שמו

***

רשימה זו נכתבה בזמן הנסיעה ומוקדשת לבילי